קושי במעברים: בכניסה לאוטו ועוד

לפניכם שאלה שהגיעה אלי מאמא לילד בן חמש, אותו ילד שצייר את הציורים שלעיל:

שלום מיכל,

בני בן ה-5 אינו מרבה לצייר ואומר שאיננו אוהב יצירות.

לבני יש לפעמים התקפי זעם, ואני גם מזהה קושי ממשי עם מעברים. קשה לו מאוד ללכת לגן בבוקר, במיוחד אחרי תקופת חופש או ביום ראשון. יחד עם זאת, לעיתים אני באה לאסוף אותו בסוף היום ואז הוא צריך עוד כמה דקות לשחק עד שמסכים לבוא איתי.

המעבר מהאוטו לבית, ואפילו עצם הירידה במדרגות כרוכה לפעמים בקושי והתנגדות מצדו. ההירדמות לא תמיד קלה לו.

הוא ילדי השלישי מתוך ארבעה: בן 9, בת 7, ותינוק בן 9 חודשים. מה את ממליצה לי?

תודה מראש.

והנה תשובתי:

השאלה שאת שואלת, אמא יקרה, בשילוב הציורים, היא הזדמנות עבורי לדבר על חשיבותם של גבולות בחינוך ילדים.

ואתחיל רגע מההתחלה – מהציורים.

אפשר להאמין לבן שלך. ציוריו לא משדרים חוזק ועוצמה אלא פחד ובלבול.

חלק מהדמויות מצוירות ללא פה, שהוא האיבר המרכזי בגופנו המאפשר ביטוי של העולם הפנימי שלנו. החסרת הפה בציורים של ילדים קורית בעיקר אצל ילדים שמרגישים שהם לא מצליחים באמת לבטא את עצמם, להגיד בקול רם את הרגשות הכמוסים ביותר. כאשר מתקיימת בציורים החסרה של פה בשילוב של השמטת קרקע – זה בדיוק הרגע להתחיל לדבר על סדר, ארגון וגבולות.

את מתארת תמונת מצב לפיה קשה לבנך להתמודד עם פרידות ומעברים – המעבר מהבית לאוטו, מהאוטו לגן, ואולי גם הכניסה למקלחת והמעבר מעירות לשינה. מפענוח של ציוריו ששלחת לי וביניהם שני אלה שכאן לדוגמא יהיה מדויק יותר לומר שהוא לא מפחד מהפרידה – אלא – מפחד מהפרידה כי לא סומך על עצמו לבד. כל הסימנים מהציורים שציינתי קודם, מדברים על פחד מעצמאות, צורך של הילד בקרבה שהיא כמובן תמיד לגיטימית וחשובה בין ילדים להורים, אבל כאן זו כבר קירבה שנובעת מפחד ומתלות. האופן בו הוא מצייר את דמויות האנוש מעיד על כך שהוא באמת לא מאמין ביכולותיו, ולכן חושש מהתמודדות עצמאית.

מה עושים?

כדי לפתח עצמאות ואמונה של הילד ביכולותיו אני ממליצה לעבוד בשני מישורים במקביל: הראשון – חיזוק והשני – פעולות.

נתחיל עם הראשון – חיזוקים. חיזוקים. חיזוקים.

דברו איתו בשפה של "אתה יכול. אני סומכת עליך. רק אתה יכול לפתור את זה", למדו אותו מהם הצדדים החזקים שלו, ועזרו לו להכיר את עצמו טוב יותר. מציוריו אני מסיקה שהתחום של המוטוריקה הגסה (ספורט) הוא דווקא תחום חזק אצלו – פנו לכיוון הזה וחזקו אותו בתחום של כדורגל, כדורסל, שחייה וכל ענף ספורט אחר שהוא אוהב. במיוחד אני ממליצה על זמן איכות עם אבא – אפילו רק חצי שעה – במסגרתה הם משחקים יחד ואבא מחזק אותו בכל מיני דרכים.

מה שחשוב כאן הוא ליצור קביעות – זמן קבוע בשבוע. מדי שבוע – חשוב לי לשתף אותך בעיקרון הפשוט הזה: קביעות יוצרת אמון, ואמון יוצר תוצאות. ברגע שהוא יידע שיש זמן קבוע בו אבא "רק שלו", הפחדים והתלות שבו יוכלו להירגע במעט.

והנקודה השנייה – פעולות. כדי לעשות שינוי בתפיסה של הילד את עצמו צריך לנקוט בפעולות ממשיות. יש לך ארבעה ילדים בהפרשים יחסית קטנים ובנוסף תינוק בן 9 חודשים. אני מניחה שמלאכת ניהול הבית היא עמוסה, לחוצה ומלאת שינויים. מעבר לסדר היום הרגיל: לצאת לגן, לחזור, ללכת לחוגים וכדומה (סדר יום שכמובן נתון לשינויים בחופשים) חשוב שתצרי בביתך ‘שגרת בית‘.

למה הכוונה?

גם אם יש חופש, או אין חופש, שבת או יום חול, אירוע מיוחד או יום רגיל – שגרת הבית חייבת להישמר. והבית דורש עזרה וחלוקת תפקידים. אני ממליצה לארגן רשימה של פעולות שיש לעשות בבית (כביסה, עריכת שולחן, רחיצת כלים ועוד) אפשר לפרוט כל פעולה למספר של תת פעולות קטנות ולהזמין את ילדי הבית לבחור מדי שבוע את התפקיד אותו יבצעו. כך גם תקבלי עזרה בבית, אך לא פחות חשוב מכך הילדים יקבלו תפקיד משמעותי ואמיתי בו הם נחוצים בבית. ביצוע של תפקיד שכזה בבית, עוזר באופן כנה ואמיתי וכך גם ניתן לומר לילדים אחר כך ולחזק אותם.

בנוסף, הילד עצמו מקבל תפקיד ולומד דרכו על כוחותיו ויכולותיו!

ונקודה נוספת – נשמרת שיגרה ברורה של עזרה ותפקוד בצוותא. אני בטוחה שכמו בהרבה בתים, רוב הנטל נופל עליך, ואת מתרוצצת מנקודה לנקודה ומעבירה הנחיות. הגיע הזמן לשנות את המצב. שינוי שכזה, ייצור אצל ילדך ביטחון בעצמו, וכתוצאה מכך גם פחות פחדים והתנגדויות להיפרד.

בהצלחה!

על הכותבת:
מיכל וימר,
תרפיסטית בהבעה ויצירה,
מחברת הספר: המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים
http://www.todraw.co.il/?page_id=70
הצטרפו אלי לפייסבוק  https://www.facebook.com/MichalWimmer1