הגיגים לל"ג בעומר

אם יש חג שאני ממש אבל ממש לא אוהבת- זה ל"ג בעומר.

וזה חבל, כי כילדה זה היה אחד החגים הכי כייפים.

ימים לפני ל"ג בעומר כבר היינו נערכים, ולא היערכויות כמו היום, של חיפוש אובססיבי אחר עצים. זה היה משהו אחר לגמרי...

אבא שלי היה מוצא ענפים והיה מכין לי קשת וחיצים ובחופש של ל"ג בעומר, היה הפנינג לילדים והיינו עושים תחנות של משחקים וגם יורים בחץ וקשת.

המדורה הייתה גם היא חלק נחמד, אבל זניח.

היום עצמו והפעילויות היו ברוח של משחקי כיף, גיבוש, התנסויות, איחוד ומשחקים חווייתיים (לתפוס תפוחים בקערת מים וכו‘).

אבל זה היה פעם, כשהייתי ילדה וגרתי בקיבוץ והייתה קהילה.

היום, כשאני אמא וגרה בעיר אין חץ וקשת עשויים מעץ עבודת יד של אבא/אמא.

אין יום כיף.

יש רק יום חופש, שמזמן הפך בעיקר לנטל על ההורים. ויש מדורה, שגם היא, בעיקר עונש.

וזיהום אויר שאין בו לא כיף ולא ערכים.

ולמה המדורה היא עונש? (כי בסופו של הדבר הילדים כן נהנים ממנה ואפילו אני מוצאת בה טוב).

היא עונש כי היא ריקה מתוכן.

החג, שיש בו כל כך הרבה ערכים (גבורה, אומץ, להילחם על ועבור החופש שלך ועוד) - מסתכם במדורה שאין לה שום קשר עם ערכים.

כבר מגיל צעיר במרבית המסגרות נוטים להביא הפעלה לגן (ועל הסיבות למה אני נגד זה אפשר לכתוב מאמר בפני עצמו).

היא מזהמת את הסביבה.

בגילאים גדולים יותר, הילדים עסוקים במרדף אחר עצים (שלפעמים הופך לגניבה פיזית של עצים מאתרי בניה).

ובכל זאת, מה כן טוב בה?

לילדים כיף!! (וזה עומד בפני עצמו).

וכשאני יוצאת לרגע מכל מה שאני חושבת על החג, המדורות וזיהום האוויר ומתבוננת בכיף של הילדים שלי שמתנסים בעמידה מול אש, משחקים עם החברים (לא צריך הפעלה, הילדים משחקים נפלא גם בלי) ושבירת השגרה שמתקיימת אצל כולנו, אז אני מודה, שפעם בשנה (במקרה האישי שלי זה 3 פעמים באותו השבוע...) זה בסדר ש"סתם" תהיה אש ושהילדים פשוט ייהנו.

אז, ל"ג בעומר שמח ובטוח.

על הכותבת:
יעל עיני,
מלווה ומנחה הורים בדרך ההורות.
בעלת BA בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות הורים,
יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים" ואמא ל- 3.
דוא"ל: opentolife@netvision.net.il  טלפון:  050-6655905
אתר http://beaparent.co.il/