נטועים חזק

בעבר, נחגג יום המשפחה כ"יום האם", היום שבו מציינים ומעריכים את פועלן של האמהות, הטורחות בגידול ילדיהן, מעניקות מעצמן וביום חגן מקבלות הערכה, תודה וכמובן מתנות. בישראל הוחלט לציינו בל‘ בשבט - יום פטירתה של הנרייטה סולד, האישה שהקימה את ארגון הנשים הציוניות "הדסה", האישה שזכתה לכינוי "אם הילדים" למרות שלא היו לה ילדים משלה.   

עם השנים, התעורר הצורך להתחשב בילדי משפחות חד הוריות וכן התעורר הרצון לשוויון בין המינים, והוחלט להפוך את יום האם ליום המשפחה.

ביום המשפחה נהוג להעניק מתנות להורים ולאחים ולקשט בתמונות משפחתיות. זהו יום המציין את הקשר בין בני המשפחה ותרומתם המשותפת לתא המשפחתי – התא האמור להיות עבור כל אחד מאיתנו המרחב הפרטי והבטוח להתפתחות.

יום המשפחה הוא הזדמנות נהדרת להכיר לילדים את כל בני המשפחה לדורותיהם באמצעות עץ משפחה מושקע!

להכיר להם את שורשיהם ואת כל בני המשפחה המורחבת שלהם. כשהילדים צעירים, כדאי להתמקד במשפחה הקרובה והמיידית, וככל שהם גדלים אפשר להרחיב ולהוסיף גם בני משפחה רחוקים יותר. 

עץ משפחה בסיסי כולל את הילד, את הוריו, אחיו ואת הסבים והסבתות. ככל שאתם מעוניינים להרחיב את העץ - הוסיפו גם דודים ובני דודים. אם העניין גדל, אפשר להתחקות אחר השורשים הרחוקים יותר, ולנבור יחד גם בהיסטוריה המשפחתית.  

חשוב לזכור שיום המשפחה הוא זמן נהדר לשיחה עם ההורים, עם הסבא והסבתא ולסיפורים גם על בני משפחה שאינם עוד בחיים. אפשר לצרף תמונות של בני המשפחה המופיעים בעץ שלכם, ואת מקום ושנת לידתם. כשהעץ המשפחתי מתהווה ביום המשפחה משנה לשנה זה יקל עליכם בבא היום כשהילד יגיע לכיתה ז‘ להתמודד עם הכנת פרויקט עבודת השורשים...

עבודת שורשים היא פרויקט המוטל על כל תלמידי חטה"ב בשנת בר המצווה ומטרתו תיעוד המורשת המשפחתית. העבודה מורכבת מבניית אילן יוחסין, תיעוד קורות בני המשפחה, ראיונות ואיסוף תמונות, מסמכים וחפצים בעלי חשיבות משפחתית.

מקום נכבד בעבודה ניתן למקומו של כותב העבודה במשפחתו. ומכאן עלולים לצוף גם קשיים במשפחות להן יש סיפור מיוחד, תקראו לזה "שונה" או "מורכב".   

במשפחות בהן ההורים גרושים או נישאו מחדש, לעיתים מערכת היחסים טעונה רגשית ומקשה על התיעוד. כך גם במשפחות מאמצות עולות לא אחת השאלות האם לנבור בפרטים ולהציף אי ידיעת פרטים מסוימים?

חלק מהקשיים נובעים גם מהקושי לחשוף את הסיפור האישי בפני המורה והחברים לכיתה.

כשאני הייתי תלמידה, כתבתי עבודה בהיקף של 5 יחידות לבגרות בנושא "גילוי עובדת האימוץ לילד ופתיחת תיק האימוץ". אני זוכרת את הכתיבה כתהליך משפחתי: אבי האהוב נרתם לעזור לי, נסע איתי לראיין ילדים מאומצים ועובדים סוציאליים, עזר לי באיסוף החומר ובהקלטות. הבעיה הגדולה שלי הייתה הצורך להסתיר את העבודה מחברי לכיתה, דבר שהיה דורש ממני חשיפה שלא הייתי מוכנה לה בזמנו. עם השנים, כשילדיי הגיעו לכיתה ז‘ והגישו עבודות שורשים, חשבנו יחד מה ואיך לכתוב? הבכור בחר שלא להזכיר שאימא שלו מאומצת, כי זה לא היה עניין בעיניו. תיעדנו בעבודה מרתקת ומפורטת את סיפור הסבים והסבתות כמה דורות אחורה (חקרנו את תולדות משפחתו של בעלי והתייחסנו להורי המאמצים בלבד). לעומתו, כעבור כשלוש שנים כשבני הצעיר כתב עבודת שורשים הוא בחר להזכיר שאימא שלו מאומצת והוסיף גם את הורי הביולוגים לעץ המשפחה.

אין נכון או לא נכון.

כל משפחה היא ייחודית, לכל משפחה הסיפור שלה שמייחד אותה. זה גם בסדר לבחור לא לכתוב או להחליט להגיש עבודה מצומצמת וחלקית.        

ההקשבה, השיתוף, הדיבור המשותף הם שהופכים את יום המשפחה ואת חקר השורשים לחוויה.

שמעתי מהרבה בני דור שני לשואה שהפרויקט של הנכדים שבר את שתיקתם של הוריהם המזדקנים שנמשכה עשורים רבים, ועודד אותם להיפתח ולספר לנכדיהם את אשר עברו.

משפחה היא משפחה ולא משנה איך נוצרה ומה הנסיבות שהביאו להקמתה. קבלה, כבוד ואהבה הופכים לדבק בפסיפס המשפחתי הייחודי של כל אחד.   

יום משפחה שמח!

על הכותבת:
אוסנת אלפנדרי
יועצת חינוכית ומאמנת לתקשורת בין אישית והעצמה במערכות יחסים.
מחברת הספר "רני ולייקי מנצחים את הפחד" העוסק בהתמודדות עם פחד חברתי ומעודד לשיתוף וקבלת עזרה.
052-4375619 | osnatcoaching@gmail.com