במסגרת פגישות ושיחות שלי בשבועות האחרונים עם הורים שבחרו בדרך שונה מהמקובל לחנך את ילדיהם זוהי הדרך שנראית לי המתישה אך גם המספקת מכולן – החינוך הביתי.
אם רוב ההורים מבלים עם ילדיהם בממוצע כ 3-4 שעות ביום, הרי שהורי החינוך הביתי נמצאים עמם 24 שעות ביממה. ובה בשעה שרוב ההורים מקבלים צמרמורת רק מהמחשבה על כך שהנה חופש פסח קרב ובא, הרי שעבור הורי החינוך הביתי הילדים בבית כבר מעכשיו. כי חינוך ביתי זה לא תחליף לכמה שעות בי"ס ביום. חינוך ביתי זה אורח חיים. חינוך ביתי זה 24/7 של כולם עם כולם לומדים לחיות ביחד, לתפקד ביחד, לנהל ביחד בית ומשפחה וכן, גם ללמוד.
"כשבני הבכור היה רק בן שנה, ביקרנו אצל חברים שילדיהם למדו בחינוך ביתי ונחשפנו לראשונה לשיטת החינוך הזו וכבר אז הבנו, גם אני וגם רעייתי, שזה בעצם התפקיד שלנו בחיי ילדינו. ללמד אותם כיצד ללמוד", מספר לי ש. "זמן קצר לאחר מכן קיבלנו החלטה לגדל גם אנו את ילדינו בחינוך ביתי ומאז ועד היום, אנחנו מתמידים בכך. היום בני הבכור כבר אחרי בר מצווה".
עוד הוא מספר: "מהתחלה החלטנו שמגיל אפס נדבר עם הילדים בגובה העיניים, נלמד אותם איך ללמוד, איך לחוות. אנחנו טוענים שבכל רגע בו אנחנו חיים אנחנו לומדים ומייד מיישמים".
אז מה זה חינוך ביתי?
חינוך ביתי הוא תהליך חינוכי ולימודי אשר מתנהל על ידי משפחת התלמידים או מישהו שאושר על ידם ולא במוסדות פורמאליים דוגמת בתי ספר ממלכתיים ודומיהם. בישראל יש כיום כמה עשרות תלמידים הלומדים בשיטה הזו.
מדוע ישנם הורים הבוחרים לוותר על שירותיה של מערכת החינוך הפורמאלית, מה גם שאלו מחויבים מתוקף חוק לימוד חובה (חינם)? לבחירה זו מספר סיבות:
אידיאולוגיה- יש הורים המאמינים שהם עצמם אחראים לחינוך ילדיהם, ומאמינים שהחינוך הביתי ייתן תוצאות לימודיות וחינוכיות טובות יותר.
שליטה על תכנים - הרצון לקבוע את התכנים שהילדים לומדים ושאליהם הם נחשפים, והרצון לשלוט על שיטת הלימוד בה ילמדו הילדים.
סיבות טכניות – במקרה בו משפחת התלמיד מתגוררת במרוחק ממוסדות לימוד, או חלילה במקרה בו התלמיד סובל מלקות כלשהי שמונעת ממנו להגיע למוסד לימודי פורמאלי.
אבל הסיבה העיקרית שנתנו לי רוב ההורים שמיישמים את החינוך הביתי ביום יום היא הרצון לתת לילדיהם קודם כל אהבה, קרבה, יחס מיוחד לכל אחד מהם לפי האופי והצרכים שלו וכלים איכותיים וחוויתיים ללמידה.
ישנן כמה גישות עיקריות לחינוך הביתי
חינוך חופשי
החינוך החופשי גורס שאין צורך להכתיב לילד מסגרת, אלא שהסקרנות הטבעית היא זו שתגרום לו לרצות ללמוד. בגישה זו, ההורים אינם מעבירים שיעורים לילדיהם באופן יזום, אלא רק עונים על שאלות שהילדים מעלים, הכל מתוך תפיסה שכך נשמרת הסקרנות הטבעית של הילד שדרכה הוא ילמד באופן יעיל ומהנה יותר מאשר בשיעורים מובנים ומתוכננים.
חינוך על פי תוכנית לימודים
שיטה הדומה לשיטה הנהוגה בבתי הספר, ובה ההורים פועלים על פי תוכנית לימודים מסודרת שאותה הם מעבירים לילדים. הם מחלקים את עולם הידע לנושאים שונים (למשל חשבון, לשון, אנגלית, תנ"ך וכד‘) ומלמדים כל נושא בפני עצמו.
למידת חקר
גישה המדמה את תחום המחקר: בפני הילדים מוצבת בעיה או אתגר בו טרם נתקלו והם מתבקשים לנסות למצוא פתרונות או מידע בנושא. הדגש הוא לאו דווקא על מציאת הפתרון הנכון, או על פתרון בכלל, אלא על הדרך: העלאת רעיונות והשערות, ניסויים, תצפיות, הסקת מסקנות, חיפוש מקורות מידע, עבודה בקבוצה וכד‘ כשתפקיד ההורה הוא להציג בעיות חקר מתאימות לילדים ולתמוך בהם בתהליך החקר. הבעיות עצמן יכולות להיות חידות, בניית מכשירים, הבנת תופעות טבע, הכרות עם מכשירים חדשים או כל דבר אחר שהילדים טרם למדו.
שילוב
אבל רוב ההורים עמם דיברתי אשר מיישמים את החינוך הביתי ביום יום סיפרו לי שלא חייבים להיצמד למתודה אחת בקנאות אלא אפשר בהחלט לעבור מאחת לאחרת או לערב בין כמה מהן, העיקר הוא לשמר את העניין ותשוקת הלימוד אצל הילדים.
אם הילדים לומדים בבית ונמצאים עם הוריהם כל הזמן, שאלתי את המשפחות אותן ראיינתי, הילדים בטח מאד בודדים ומבודדים מבחינה חברתית. מה אתם עושים בקשר לזה?
מסתבר, שהדימוי שיצרתי לעצמי על החינוך הביתי לא יכול היה להיות רחוק יותר מהמציאות. מה פתאום הילדים נמצאים כל היום בבית? הם הרי לומדים, כבר אמרנו. יום אחד הם נוסעים עם עוד ילדים שגם הם בחינוך ביתי למוזיאון המדע, ויום אחר להרצאה על הכוכבים ופעם אחרת לפארק בוטאני וכן הלאה וכן הלאה... ובימים מסוימים הם בכלל בחוג כזה ובימים אחרים הם בחוג אחר ולפעמים בתנועת נוער וחברים- ממש לא חסרים להם.
ובכל זאת, הקשיתי, הרי אתם ההורים לא יכולים ללמד אותם את כל המקצועות. גם עברית וגם חשבון, גם תנ"ך וגם מולדת וגם הסטוריה וגם אזרחות וגם מדע ועוד ועוד כמו בביה"ס.
"אבל למה אנחנו צריכים ללמד אותם הכל?" ענה לי שוב ש. "למה בכלל אנחנו צריכים ללמד אותם? כשהם רוצים ללמוד משהו הם באים אלינו. הכל ברמה של שיחה יומיומית. לימוד פורמאלי לא מעניין אותנו בכלל להקנות להם.
אתן לך דוגמא ותביני איך זה מתנהל:
המקצוע מולדת, בלימוד פורמאלי איננו מעניין.
אבל אנחנו נוסעים בארץ ומטיילים. כשאנו מגיעים למקומות היסטוריים אנחנו עוצרים, שולפים מפה, משוחחים ולומדים את אותו מקום ומה קרה בו.
ואנחנו שומעים ביחד חדשות, וכשמזכירים אירוע שקורה בארץ אנחנו שולפים מפה ומשוחחים על המקום ועל האירוע וכד‘.
או כשהיה לסבתא יום הולדת, ועשינו מצגת עם תמונות הילדים עזרו והראינו להם את התמונות ושוחחנו על כל תמונה והיכן היא צולמה וכד‘.
וזוהי הדרך הנכונה מבחינתנו ללמידה שגם תופנם בהם לעתיד.
שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמאבא
עוד באותו נושא
האם בימינו אנו יש ניסים? אני חושב שכן.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...