ניידים ודוגמא אישית

אני נכנסת לקאנטרי. יש לי שעתיים "לבלות" כאן בהמתנה. יחד איתי יושבים הורים וילדים ומחכים. חלק מההורים מחכים לילדים שנמצאים בחוגים וחלק מחכים לתחילת החוג הבא.

מה שמאפיין את כולנו זה שכולנו מחכים. אני מסתכלת סביבי. כל ההורים, ללא יוצא מן הכלל (כולל אני), נמצאים עם הניידים שלהם. פייסבוק, SMS, ווטסאפ, קנדי קראש ועוד.

הסמארטפון עוזר לנו להפיג את השעמום ולמרוח את הזמן.

ואז הילדים מבקשים לשחק גם. גם להם משעמם.

ואני מסתכלת על כל זה ועל עצמי ושואלת את עצמי מה אני רוצה ללמד את ילדי?

מצד אחד, כשהם אומרים לי "משעמם לי", אני אומרת להם שזה מצוין ושולחת אותם להתמודד. מצד שני, הנה, קיבלתי שעתיים של שעמום ואני מייד בורחת מהתמודדות ונשאבת בפלאי הטכנולוגיה והניתוק העצמי.

דוגמא אישית היא אחד העקרונות החשובים ביותר בהורות.

אני יכולה לספר לילדיי עד מחר עד כמה טלפון נייד זה רע ולא טוב, אבל ברגע שכשקצת משעמם לי אני מוציאה אותו כדי שיעזור לי להפיג את השעמום שבהמתנה (ולעניין זה, גם המתנה בתור בקופת חולים או בכל מקום אחר), אני מלמדת אותם, שהמילים שלי לא חשובות כי אני אומרת להם משהו אחד ובעצמי מיישמת משהו אחר. אני מלמדת אותם לברוח משעמום או לחילופין לא מלמדת אותם לנצל את הזמן לטובתם.

אז מה אני באופן אישי עושה?

הבאתי לקאנטרי דפים והנה אני יושבת וכותבת את המאמר הזה.

כרגע, הבת שלי (6.5) וחברה שלה, שמחכות לתחילת החוג שלהן יושבות לידי וכל אחת צובעת מנדלה וכשאסיים את המאמר אצטרף אליהן.

ברגע שהבנתי, שהטכנולוגיה מרחיקה אותי מעצמי ומרחיקה אותי מילדיי ואף גורמת לי להתנהג בניגוד לדרך בה אני רוצה לחנך אותם, לקחתי אחריות על מעשי ושיניתי.

יהיו ימים שאשתעמם. יהיו ימים שאדבר עם הורים אחרים, יהיו ימים שאכתוב ויהיו ימים שהרצון לפתוח את הטלפון ולהישאב לתך העולם הווירטואלי יהיו מאוד חזקים ומפתים.

אבל אני רוצה עולם אחר לילדיי. אני רוצה עולם של תקשורת פנים אל פנים בין בני אדם. עולם בו הילדים שלי (ואני) משתעממים ומסוגלים להכיל את השעמום ואפילו להפיק ממנו דברים טובים. עולם בו אני מתמודדת עם עצמי ולא בורחת.

ולכן זה באחריותי. ולכן הפלאפון שלי, עם כל האטרקטיביות שלו, יישאר בתיק ואני אתמודד!

כמבוגרים, היכולת שלנו להעסיק את עצמנו גדולה יותר. בזמן ההמתנה, אנחנו יכולים לקרוא עיתון או ספר. ילדינו לא. כשהם רואים אותנו משחקים בנייד, הם רוצים גם. ולכן, בזמנים שאנחנו ממתינים איתם, כחלק מהדוגמא האישית ומהכיף בלהיות יחד, יהיה נכון אם פשוט נשחק איתם. משחקים פשוטים כמו איקס עיגול או "מצא את המילה" (לילדים שיודעים לקרוא) או סתם ציור משותף. 

על הכותבת:
יעל עיני,
מלווה ומנחה הורים בדרך ההורות.
בעלת BA בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות הורים,
יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים" ואמא ל- 3.
דוא"ל:  opentolife@netvision.net.il טלפון: 050-6655905
אתר http://beaparent.co.il/