אהבה זה כל הסיפור

את יום האהבה ציינו בתחילת השבוע, אבל אני החלטתי להמשיך ולחגוג אהבה כל השבוע.

באותו הקשר שאלתי מתאמן שלי, נער צעיר בן 14, מה הוא מאחל לעצמו שקשור באהבה. אחד הדברים הראשונים שהוא איחל לעצמו היה "שההורים שלי יאהבו אותי". נשמע לכם בטח שמדובר בנער אומלל.

אז זהו שלא ממש.

מדובר בנער שההורים שלו, כמו רוב ההורים, מאד אוהבים אותו ויעשו בשבילו הכול. אבל הוא לא מצליח לראות את זה.

אני מאמינה שהורים אוהבים את ילדיהם מאד ורוצים טוב עבורם, אבל האם כל הילדים יודעים ומרגישים שאוהבים אותם?

מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהילדים שלנו ירגישו וידעו שאנחנו אוהבים אותם?

לתת להם כל מה שהם רוצים?

ממש לא!

לפעמים זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה.

מה שבעצם ילד צריך כדי להרגיש אהוב זה פשוט שיקבלו אותו כמו שהוא. יראו אותו, את המיוחד שהוא, יציבו לו גבולות כשצריך, בכבוד, בתקיפות אדיבה וכמובן שיחבקו אותו וייהנו איתו.

נכון, זה יותר קל כשהם קטנים והרבה פעמים כשהילדים שלנו מגיעים לגיל ההתבגרות נראה כאילו הם לא רוצים שנתקרב אליהם ואפילו נדמה לנו שהם צימחו קוצים וברגע שאנחנו מתקרבים הם נשלפים לעברינו.

זה רק נראה כך!

כשהם גדלים, הם מתרחקים באופן טבעי, הם זקוקים להפרדה כדי לגבש לעצמם זהות משלהם. אבל הם בהחלט צריכים דווקא בתקופה הזאת להרגיש שאוהבים אותם. הם זקוקים למגע, לחיבוק לליטוף ולנשיקה (טוב לא ליד החברים שלהם), הם זקוקים לתחושה שלמרות הכל אנחנו גאים בהם, סומכים עליהם ואוהבים אותם בדיוק כמו שהם (גם אם לא אהבנו מעשה זה או אחר).

יש סיפור ילדים מקסים שנקרא "נחש כמה אני אוהב אותך" שכתב סם מקברטני. ילדים קטנים נהנים לשמוע אותו שוב ושוב. גם לילדים גדולים נעים לשמוע כמה אוהבים אותם. פשוט לא לשכוח להגיד להם את זה שוב ושוב וכול הדרכים נעימות (בפתק, על הכריך, ב SMS, או פשוט להגיד).

אהבה אמיתית, שלמה, היא אהבה מצמיחה ומגדלת.

בזכות האהבה החיים על כל האתגרים שלהם הופכים הרבה יותר קלים ונעימים.

בברכת חג אהבה שמח במשך כל השנה,

יפעת

על הכותבת:
יפעת דננברג - "כלים קשובים"
מנחת הורים ומאמנת ילדים ונוער
מומחית בעבודה עם המתמודדים עם קשיי קשב וריכוז
לאתר http://www.kelim-kshuvim.co.il/
הצטרפו אליי לפייסבוק https://www.facebook.com/kelim.kshuvim