שני ספרים נוספים בסדרת "ספרים שאהבתי"

חדש בסידרת ספרים שאהבתי

מארון הספרים של יהודה אטלס

בהוצאת קלסיקלטת

טיקי טיקי טמבו

כתבה: ארלן מוסל
אייר: בלייר לנט

מעשה בשני טיפשים

כתבה: מרי-אן הוברמן
איירה: לין קראבאת

בימים אלה מגיעים אל חנויות הספרים שני ספרים נוספים בסדרת "ספרים שאהבתי", ספרים מצוירים, ממיטב הקלאסיקה העולמית, שסופר הילדים יהודה אטלס בוחר, מתרגם ועורך עבור הוצאת "קלסיקלטת".

הסידרה ראתה אור לראשונה לפני חודשים ספורים עם שישה ספרים בעת ובעונה אחת. עם הופעתה זכתה לתפוצה מרשימה, לשבחים רבים ולסיקור נרחב בכלי תקשורת בארץ.

על הספרים

1. טיקי טיקי טמבו נסמך, כביכול, על מעשייה סינית עתיקה, לפיה נהגו הסינים פעם להעניק שם ארוך במיוחד לבן הבכור ואילו לשאר הבנים נתנו שמות קצרים. כל עוד חלקו לבכור כבוד על כך הכל היה כשורה. אבל מה קורה כשטִיקִי-טִיקֵי-טֶמְבּוֹ, נוֹ-סָה-רֶמְבּוֹ, צָ‘ארִי-בָּארִי- רוּצִ‘י, פִּיפּ-פֶּרִי-פֶּמְבּוֹ נופל לתוך באר, ואחיו, צ‘אנג, שמצוּוֶה לבטא את שמו המלא, מנסה להזעיק עזרה?

הסינים, אגב, מכחישים שמקור הסיפור בארצם ומייחסים אותו לשכנתם, יפן.

ארלן מוסל (1921 – 1996), שכתבה את הסיפור, שימשה במשך שנים רבות כספרנית  וכמדריכת קריאה בספריות שונות בארה"ב ואחר כמרצה בכירה ללימודי ספרנות באוניברסיטה. זהו ספרה הראשון, שעליו קיבלה את פרס איגוד הספריות האמריקני. השני והאחרון היה "האשה הקטנה והמצחיקה" (1972), שגם הוא אויר על-ידי בלייר לנט.

בלייר לנט (נ‘ 1930) הוא מאייר אמריקני, החי היום בבוסטון, מסצ‘וסטס. הוא החל לכתוב ולצייר סיפורים בילדותו, בין השאר כמפלט מפני היותו ילד שמנמן ולא מקובל. למד לימודי אמנות, בין השאר, באיטליה, בשוויצריה ובברית-המועצות. אייר עד היום 23 ספרים לילדים, שאחדים מהם כתב בעצמו. על איור "האשה הקטנה והמצחיקה" של ארלן מוסל קיבל ב-1973 את מדליית קלדקוט, הפרס האמריקני החשוב ביותר לספר מצויר. רבים מנושאיו שאובים מן הפולקלור של עמי מזרח אירופה, אסיה ואפריקה.

2. מעשה בשני טיפשים הוא סיפור-עם רוסי מחורז, שבו מדריך איבן ראש-כרוב את זלטה-בלטה, בסדרת משימות, איך להשיג לעצמה חתול, והיא גומלת לו מאוחר יותר כשהיא מלמדת אותו על הקשר בין גבינה-עם-חורים לבין סילוק עכברים.

מרי-אן הוברמן (נ‘ 1930) היא משוררת אמריקנית אהובה, פורייה ועטורת פרסים, לילדים ולמבוגרים. כתבה עד היום כארבעים ספרי ילדים, רובם בחרוזים, שזכו לפופולריות רבה באמריקה ומחוצה לה. ערכה אנתלוגיות לילדים, לימדה כתיבה וספרות בקולג‘ים ונטלה חלק בייסודו ובניהולו של תיאטרון לילדים. רבים מספריה הם עיבודים חופשיים סביב סיפורים קיימים, מוטיבים או דמויות מן הפולקלור.

לין קראבאת (נ‘ 1951) היא מאיירת אמריקנית, שאיירה עד היום כ-60 ספרי ילדים ומאיירת גם לעיתונים ולכתבי-עת. בין השאר היא גם מנגנת על בס בלהקת בלוז מקומית באריזונה.

שני הספרים הללו מצטרפים אל אני הולך להציל את העולם, מאת סוזי מורגנשטרן, עם איורי המאייר הסיני ג‘יאנג הונג שן, שיצא בארץ לפני כחודשיים, ואל ששת ספרי הסדרה הראשונים:

יש משהו מתחת למיטה שלי. כתב ואייר ג‘יימס סטיבנסון.

הקרנף ושלוש הציפורים. כתב ואייר פיטר סיס.

זרע של גזר. כתבה: רות קראוס. אייר: קרוקט ג‘ונסון.

סבתא אַשַּפְתָּא. אייר וסיפר: טומי דה-פאולה.

הסלע והגבעה. כתב ואייר: דייויד מק‘קי.

ניצן הוורד. כתב ואייר לודביג במלמנס.

את כל ספרי הסדרה בוחר, מתרגם ועורך סופר הילדים יהודה אטלס ("והילד הזה הוא אני"), שמגשים בכך חלום ישן: "להכיר לילדי הארץ ולהוריהם ספרי מופת מצוירים שטרם תורגמו לעברית, שכל אחד מהם הוא פנינה ספרותית ואיורית, נכס של תרבות הילדים העולמית." כל הספרים נושאים בחזיתם לוגו "ספרים שאהבתי ­– מארון הספרים של יהודה אטלס". "נתתי את שמי לסדרה, כי אני עומד אישית מאחורי כל אחד מהספרים. אני מאושר על שבזכותי הם יהיו מעכשיו גם בהישג ידם של אוהבי ספרים טובים בארץ," אומר אטלס. מחידושי הסדרה: העמוד האחרון בכל ספר מוקדש למידע תמציתי על יוצרו/יוצריו, וכן נושא דיוקן/ים שלהם, שאויירו במיוחד עבור הסדרה על-די דני קרמן. כל הספרים יוצאים בפורמט המקורי, עם האיורים המקוריים, ובתרגום שמתעלם מאופנות עגה חולפות ועושה שימוש בשפה העברית כהלכתה.

ספרי הסדרה שייכים לז‘אנר הספרים המצוירים (picture books), שמאפיין אותה שוויון-הערך שבין הטקסט לאיורים. זאת, להבדיל מן הספרים המאוירים (illustrated books), שבהם יש לטקסט קיום גם בלעדי האיורים, או שהאיורים יכולים להיות מוחלפים באחרים מבלי שהסיפור יעבור שינוי מהותי. האיורים והטקסט מהווים, אפוא, בספרים אלה שלמות אחת, שאינה ניתנת להפרדה. זו הסיבה שרבים מהם נכתבו וצוירו בידי אותו אדם.

ראשיתו של ז‘אנר זה, שנועד במקורו לגיל הרך אך יפה לכל הגילים, בתור הזהב של האיור האנגלי הוויקטוריאני (בשליש אחרון של המאה ה-19 ובראשית ה-20), כשבסיוע שיטות הדפסה חדשות בצבע, שפיתח התחריטן והדַפָּס אדמונד אוונס, פעלו המייסטרים הגדולים, האבות המייסדים של האיור הבריטי: קיית גרינוויי, וולטר קריין ורנדולף קלדקוט. ספריהם כונו בתחילה, בביקורתיות-מה, "ספרי צעצוע", אך האיכות של עבודתם והשילוב המהודק שבין האיורים לטקסט, הפכו אותם עוד בחייהם לקלאסיקה.

על יהודה אטלס

יהודה אטלס (נ‘ 1937) הוא סופר ומשורר לילדים וחוקר ספרות ילדים, שכתב עד היום 27 ספרים, רובם לילדים. חמשת ספרי "והילד הזה הוא אני", עם איורי דני קרמן, היו בשעתם, מאז הופעת הראשון (1977), רבי-מכר והם מוּכרים, נמכרים ואהובים גם היום. מלבד חמשת ספרי סידרה זו ("והילד הזה הוא אני", "גם הילד הזה הוא אני", "ורק אני לא", "אני רוצה שפתאום" ו"הילדה שאני אוהב"), ושלושה ספרי שירה נוספים לקטנים ("אני רוצה שאמא", "זבוב על האף", ו"היפופוטם במרק"), כתב אטלס עוד שני ספרים-מצוירים ("לראות איך" ו"סימן שאני גדול"); שמונה ספרי סיפורים מחורזים ("סיפורים שאהבתי", "עניבות במדבר" וששת ספרי הסידרה "סיפורים מפולפלים לקטנים ולגדולים"); ספר סיפורים ריאליסטיים, "ילד נושך"; "תיקון הלב", על ילד שעובר ניתוח לב; ו"כל אחד והמשפחה שלו" (יחד עם יעל משאלי). כתב גם ארבעה ספרים למבוגרים. הראשון, "עד עמוד התליה", תיעודי, על עלילות המחתרת הציונית בעיראק, והאחרים: שלושת ספרי הסדרה "ילדים גדולים", על כארבעים סופרים-מאיירים לילדים ולנוער, קלאסיים בעיקר, חייהם ויצירתם. בנוסף, תירגם-עיבד אטלס כ-60 ספרים לילדים.

אטלס עבד במשך 35 שנה במערכת "ידיעות אחרונות", בעיקר כעורך. היום הוא בגמלאות. במשך 8 שנים כתב במוסף 7 ימים מדור בשם "ילד גדול", שהבשיל לימים לשלושת כרכי "ילדים גדולים".