תעודה – לעשות את החיים אחרת

הורים רבים מדווחים על עליה במפלס החרדה והפחד לקראת המפגש עם התעודה שיביאו הילדים הביתה.

לא פחות דיווחים על עליה במפלס החרדה והפחד לקראת המפגש של ההורה עם התעודה מתקבלים מהילדים ביום הזה.

למה?

למה זה קורה?

ולאן זה יכול להוביל?

מה נדרש מהורים ביום קבלת התעודה לעשות כדי לשמור על יחסים תקינים אחרי קריאה בגיליון הציונים וההערכות שהביא הילד מבית- הספר?

כדי לענות על השאלות האלה ועל שאלות דומות בנושא אציג בפניכם קטע מתוך הספר "משפחה במחשבה תחילה".

"עופר הרים את ידו והחל לספר: "אצלי במשפחה מחנכים ל"מצוינות". אני זוכר שפעם כשהייתי אולי בן שלוש או בן ארבע, הבאתי מהגן תעודה שהיה כתוב עליה: ´מקום שלישי´. אני כבר לא זוכר על מה קיבלתי את התעודה, אלא את תגובת אבי: ´אצלנו בבית מקום שלישי זה רע.´ תארו לעצמכם איך הרגשתי. כל הגאווה שלי, כל המחמאות של הגננת וכל הקנאה של החברים הפכו לכישלון צורב. כשאבי אמר לי את המשפט הזה, לקחתי את התעודה, קרעתי אותה בעצבנות והשלכתי את הקרעים לאסלה. אולי בעקבות המקרה הזה הפכתי למצטיין בכל מה שעשיתי. במשפחה כולם עשו מה שביקשתי, כי הייתי ה´גאון´ שיודע הכול, ובבית הספר קיבלתי ציונים שלא תמיד הגיעו לי, כי נחשבתי מוכשר במיוחד. אך אליה וקוץ בה, בכל פעם שהרגשתי שאני לא עונה על הציפיות, היה קופץ אצלי איזה ´פיוז´ והייתי מגיב באלימות, קורע דברים, תולש שערות. זה היה נורא, זו הייתה מעין תגובה אוטומטית שלא יכולתי לשלוט עליה. הגרוע ביותר היה בצבא, כשביקשתי להתקבל לקורס מסוים. כשלא התקבלתי, פרצתי לשלישות, לקחתי את התיק האישי שלי וקרעתי אותו לגזרים. ברור שישבתי על זה... בכלא היה לי קצת פנאי לחשוב, ובשיחה עם הקב"ן הבנתי שבסיטואציות שונות בחיים אני מוּנָע על-ידי הצורך לעמוד בציפיות של אבי ולהצטיין. בכל פעם שמוחי מזהה כישלון מתקרב, מציפה אותי אותה הרגשה שחשתי בגיל ארבע, ואז אין לי שליטה על התגובה; אני מגיב בכעס, קורע, זורק שובר, לפעמים בלי פרופורציה לסיטואציה שקרתה. למעשה אני עושה בחירות בחיים לא מתוך עניין אמיתי, אלא מתוך הביטחון שאצליח בהן. הייתי תלוי בהצלחה או במשוב חיובי, ועבד של ´הטייס האוטומטי´ שלי. הקב"ן הציע לי ללכת לטיפול. הרגשתי שאני חייב זאת לעצמי, שאני חייב להשתלט על האוטומט ששולט עלי ומגביל את הבחירות שלי בחיים מחשש לתגובות אבי."

אם הסיפור נגע בכם והחזיר אתכם לחוויות ילדות דומות, ואם הבטחתם בצעירותכם לשנות דרכי הוריכם ולא להגיב כמו שהוריכם הגיבו בזמנו הרי שעכשיו הרגע לעשות שינוי בחשיבה ולפעול אחרת כדי לקבל את התוצאה הרצויה- לשמור על יחסים תקינים והרמוניים במשפחה.

שאלות כמו:

• מתי נדרשתם לאחרונה לעמוד במבחן בכל יום ובכל שעה ?
• מתי נדרשתם להוכיח את הצלחתכם בתחומים כה רבים ושונים ?
• מתי הייתם חשופים לביקורת מתמדת ולמדידה רצופה של הישגיכם ?
• כיצד חשתם בכל פעם שהצלחתם, ובכל פעם שנכשלתם ?
• לאיזו תגובה ייחלתם מן האנשים האהובים עליכם כאשר סיפרתם להם על התוצאות?

יעזרו לכם למצוא דרכים חלופיות לתגובה.

שאלות אלה מבוססות על העיקרון "סוף מעשה במחשבה תחילה" והתשובות יעזרו לכם להגיב באופן אחר.

מי כמוכם יודע כמה חשוב לילדים לדעת שאהבתכם אליהם איננה תלויה בהישגים ואינה מותנית בציונים, אנא התייחסו בהערכה להישגיהם ובהבנה לכישלונותיהם. דווקא ברגעים אלה זקוקים ילדיכם למלוא האהדה והתמיכה מצדכם.

חשוב שתדעו שילדיכם אינם נכשלים ללא סיבה - אם ילדיכם מתקשים - בדקו מדוע וכיצד ניתן לעזור להם.

אני פה לעזרתכם - בשיחה, בעצה ובתמיכה, ויחד נוכל לפעול כך שילדיכם ימצאו את מלוא כישוריהם.

ואסיים בקטע נוסף, מתוך אתר "זולו":

"אתמול הסתכלתי באלבומים ישנים

של אבא ואמא שהיו ילדים

ובין התמונות מצאתי תעודה

שאבא החביא בתוך מעטפה

ולפי הציונים אני בכלל לא מבין

איך אבא שלי פתאום עורך דין... "

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת חינוכית ומשפחתית Med
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
 
תיאום פגישה לליווי, ייעוץ והדרכה הורית, משפחתית ואימון זוגי חייגו: 054-4469925
http://www.ilanasnir.co.il/   |   https://www.facebook.com/