מה הדבר שאנחנו הכי נהנים ממנו כשנולדים ילדינו? החיוך... נכון? ״תראו איך הוא חייך״, ״הוא מחייך״, ״הוא צוחק״...
מוכר לנו? בוודאי! ואחרי שהתרגלנו, והם מתחילים להביע את הרצונות שלהם, שהרבה פעמים לא עולים עם הרצונות שלנו בקנה אחד, אנחנו מתחילים לאבד סבלנות!
איך נדאג שהיחסים ישארו אופטימיים?
זה מתחיל בבוקר, כולם ממהרים, כולם לא רוצים לקום, תמיד חסרות לנו כמה דקות ״ספר״ רצים אחרי הזמן האבוד... מה דעתכם לקום רק 5 דקות קודם, ללכת ליצור המתוק שאתם כל כך אוהבים, לתת לו כמה נשיקות קטנות על הלחי, ולומר לו באוזן ״בוקר טוב״ בקול מחויך? גם אם הוא לא יקפוץ מהמיטה באושר גדול, לפחות הדבר הראשון שהוא יזכור בתת מודע שלו זה הקול המחויך שלך...
אני יודע, תאמרו שאין לכם זמן לזה, שאתם ממהרים... ושלכם לא עשו כך...
ובכלל כל היועצים האלו, מבלבלים ת׳מוח...
אצלי זו לא תאוריה, היו לי הורים אופטימיים שנהגו כך איתי, אני בתורי עשיתי, לילדי, וכמה נהדר לי לראות שהם בתורם עושים כך לנכדיי...
אני יודע, לכולנו יש אתגרי חיים לא פשוטים, עייפות פרנסה זוגיות וכאלו.
אבל הג׳סטות הקטנות של החיוך ההדדי, הבוקר טוב, הערב טוב, נשיקה לפני השינה ולומר באוזן אני אוהב אותך, יגרמו לשינויים מרחיקי לכת...
יום אופטימי לכם
על הכותב:
דני סימון
מרצה לארגונים ולחוגי בית
עם הרבה סיפורים מהחיים בהרצאת הדגל שלו: האופטימיות מנצחת.
עוד באותו נושא
האם ריבוי מחמאות פוגע בילדים והופך אותם למפונקים או משפר את הבטחון העצמי שלהם?
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...