אלימות- אפשר למגר?

האלימות קבלה לאחרונה תואר "מכובד" למדי: מכת מדינה.

מי אחראי לגידול שלה?

האם ניתן למגר אותה?

איך ניתן להקטין אותה?

כמי שעובדת עם הורים, ילדים, מתבגרים ואנשי חינוך למעלה מ25 שנים התסכול הכי גדול שאני יכולה להצביע עליו הוא:

איך ייתכן שכל העוסקים במלאכת החינוך-

1. ממציאים ומנסים דרכים שונות להשיג תוצאות חינוך מספקות במשך שנים תחת הכוונה לגדל דור יותר מוצלח, מחונך, מבין, אחראי, מסוגל ועוד.
2. כותבים תכניות מניעה אינסופיות המחייבות בתי ספר, מורים והורים להשתמש בהן כדי למגר תופעות שליליות שהחברה שלנו נגועה בה.
3. פותחים בתי ספר להורים, מזמינים להרצאות, משדרים תכניות בתקשורת ועוד.

והמזור לא מגיע?

מה צריך לעשות כדי למגר ולהקטין את תופעת האלימות שלצערנו באה לידי ביטוי כבר בגיל הגן?

לאלה שרוצים להרים את הכפפה ולהיות חלק ממובילי שינוי אני רוצה להציע בראש ובראשונה להתעורר ולתת את הדעת לתופעה כבר מרגע הולדת התינוק.

נשמע מוזר?

איך תינוק ואלימות מתחברים?

אבי זכרונו לברכה לימד אותי ללמוד מניסיונם של אחרים, לדבריו אין לנו מספיק שנות חיים כדי להתנסות, ללמוד ולתקן כל טעות שאנחנו עושים. ולכן אני מציעה להורים צעירים להשתמש בטיפ הזה ולהיות קשובים לשאלות ולתסכולים של הורים לילדים גדולים יותר שאבדו את השליטה על התנהגות ילדיהם ככל שאלה התבגרו.

במילים אחרות תפעילו את הכלי "ידע = כוח" ככל תדעו יותר על העתיד וצפונותיו, ככל שתהיו מודעים יותר למקור הקשים וההתמודדויות שלכם כהורים וכבני זוג, ככל שתגבשו קבוצת הורים גדולה יותר לקו חשיבה דומה לשלכם כך תוכלו לתכנן את צעדיכם כהורים ולהוביל את התנהגות הילדים להתנהגות הרצויה בבית ובחברה.

אז נכון שאתם הורים לתינוקות, אך הזמן חולף מהר וכבר בגיל שנתיים הורים חווים את גיל ההתבגרות הראשון ומרגישים שהם מאבדים שליטה וסמכות הורית וככל שהילדים גדלים התסכול וחוסר האונים גדל איתם.

אחרוג ממנהגי ואציע לכם הקוראים תרגיל:

אם ב "ידע = כוח" עסקינן, מעניין לדעת לו ידעתם כי-

1. הרחוב מכתיב את הנורמות החברתיות לילדים בנושאי התנהגות לא רצויה קרי: עישון סיגריות וסמים, שתיית אלכוהול, התנהגות מינית.
2. אין היום נורמות המאפיינות את כלל המשפחות בארץ, קיימים סוגים וצורות שונות של משפחות -משפחות חד הוריות, משפחות חד מיניות, משפחות שערך הקריירה עומד כמטרה עליונה ואחרות שמנהלות משמחות מסורתיות וכו‘.
3. אין אחידות ונורמות בחינוך הילדים. אני מניחה שלהורים כוונות טובות בתוצאות חינוך ילדיהם. וכל משפחה מאמינה שהיא מקנה לילדים את הערכים והנורמות המתאימים להתנהלות נכונה בחיים.
4. למרות הערב הרב והשוני הגדול בין המשפחות, כולם רוצים שילדים יחזרו בשלום מכל בילוי או יציאה לרחוב.
5. ההאשמות הדדיות והבלבול בקרב העוסקים במלאכת החינוך גדולה, הורים מאשימים את מערכת החינוך ומורים מאשימים את ההורים בתוצאות האלימות ברחוב.
6. האלימות גואה וגיל הילדים המעורב בהתנהגויות לא רצויות יורד.
7. עישון סיגריות.
8. שתיית אלכוהול.
9. התנהגות מינית.
10. אף אחד לא "מחוסן" מהנורמות החברתיות המוכתבות  ע"י הרחוב.
11. מערכת החינוך קרי: הורים, מורים וכל הנוגעים בדבר לא מצליחים למגר את התופעות.
12. ילדים רבים היו מעדיפים שהנורמות החברתיות יהיו שונות אך אין הם יכולים לשנות את המצב – הרחוב חזק מהם ולכן הם מפתחים דרכים להתחמק מלבקש עזרה לשינוי המצב וחוק בלתי מעורער מתקיים "לא מלשינים". "רואים, שומעים ולא מדברים (3 הקופים).
13. קבוצה משמעותית לילדים תוכל לשנות את המצב (שבו הרחוב שולט) ולהכתיב נורמות חדשות.

מה היתה מסקנתכם וכיצד הייתם נוהגים למגור התופעה?

אשמח לקבל מכם תגובות ומבטיחה בכתבות הבאות להציע פתרונות.

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת חינוכית ומשפחתית Med
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
תיאום פגישה להדרכה הורית וייעוץ חינוכי, ייעוץ משפחתי ואימון זוגי חייגו: 054-4469925
http://www.ilanasnir.co.il/