טראומת לידה - יש דבר כזה?

תשובות לשאלות נפוצות מאת חגית בן-שחר, מטפלת ומדריכת מטפלים, מיילדות ודולות בטיפול ומניעת טראומת לידה

בשנים האחרונות וככל שאני מעמיקה בנושא טראומת הלידה אני פוגשת שאלות חוזרות ונשנות, ולכן בחרתי לכתוב את המאמר שלפניכם כתשובות לשאלות המרכזיות.

מהי טראומה?

המילה "טראומה" הגיעה אלנו מיוונית ופירושה: פגיעה פיזית, פציעה. טראומה נגרמת כשחוויה חזקה מהממת מציפה אותנו ואז, מערכת העצבים לא עומדת בעומס הפיזי והרגשי ויוצאת מאיזון ואנחנו חווים שלל תחושות תנודות חזקות במצב הרוח, חוסר שקט, צורך רב במזון ושינה ולהיפך חוסר תיאבון ונדודי שינה ועוד.

החוויה החזקה הזו משפיעה עלינו ועל הבחירות שלנו כל עוד לא פרקנו אותה.

טראומה הינה חוויה סובייקטיבית. מה שעלול לגרום לטראומה לאחד לא בהכרח טראומטי לשני.

לכולנו יש יכולת טבעית להשתחרר מטראומה. (לעיתים יש צורך בעזרת אדם מיומן).

מה הקשר בין טראומה ללידה?

לידה, חיים חדשים מגיחים לעולם, חוויה מופלאה, אירוע עוצמתי, יחד עם זאת, לעיתים קרובות לידה נחוות כחוויית קצה. כאב (שאיננו מוכר מחיי היום-יום), שמחה ודאגה, תשישות והתרגשות, והכול במנות גדושות ומטלטלות. מבחינה פיזית, רגשית וקוגניטיבית החוויה לעיתים של "יותר מדי" העומס על מערכת העצבים, של היולדת ושל הרך הנולד, עצום. זהו מצב מוכר בלידות רבות.

על כך יש להוסיף לידה ארוכה ומתישה מאוד, או מצוקה עוברית, או התערבויות חודרניות כמו הרשאת לידה (זירוז), טשטוש, מלקחיים, או בדיקות חוזרות ונשנות ואז, הדרך קצרה לתחושת חוסר אונים ולחותם טראומטי.

האם כולנו סובלים מטראומת לידה?

בגדול, הפוטנציאל קיים. ד"ר מישל אודן גניקולוג וחוקר צרפתי נודע בתחום המיילדות, טוען שלידה היא קודם כל תהליך מוחי. כשאישה יולדת ללא הפרעה, "האזור הפעיל במוחה הוא האזור הפרימיטיבי" (אודן, 2004, 27). אזור זה אמור להפריש בתזמון נכון ובכמות המדויקת את ההורמונים החיוניים ללידה. בכדי שההורמונים יופרשו באופן הולם היולדת זקוקה לביטחון ולשקט. כל התערבות עלולה להשפיע על תהליך מדויק זה.

בחדרי הלידה המודרניים, בבתי חולים, ההפרעות ליולדת כמעט בלתי נמנעות: אורות בוהקים, רעש, מכשירים פועמים, בדיקות, נוכחותם של אנשים זרים בחדר, כל אלה ונוספים גורעים מהסביבה האידיאלית לה זקוקה היולדת בכדי להתמסר לתהליך הטבעי של הלידה.

בנוסף, יולדות רבות מגיעות מפוחדות ללידה. לפניהן תהליך לא ברור וארוך של כאב, הן משתדלות, לעיתים כבר מראש להימנע ממנו. לרוב, הן אינן סומכות על עצמן ועל גופן שיעמוד בתהליך. הפחד, חוסר החיבור לעצמן ולתהליך הטבעי של הלידה, גורמים ללידה להתארך ולכאוב יותר ואז ההתערבויות הרפואיות בלתי נמנעות.

במקום שהלידה תתנהל במקצב הטבעי של הגוף, גופם של היולדת ושל הרך הנולד, נוצרים כיווצים, עצירות והתערבויות אשר מגדילים את הסבל לשניהם, מכאן קצרה הדרך לטראומה.

מהן הלידות המוגדרות כטראומטיות?

כאמור, טראומה היא חוויה סובייקטיבית. אך ככלל, ככל שהאירוע פתאומי מדי, סוחט ומתיש מדי, ארוך מדי, קיים סיכוי טוב יותר לטראומה. משום שהיולדת ותינוקה התרוקנו ממשאביהם. ולתחושתם נשארו לבד, חסרי אונים.

לידות חירום – מוקדמות, פתאומיות כאלה שנכפו בשל מצוקה

לידות מכשירניות (מלקחיים או ואקום)

לידות ארוכות מאוד

ניתוחים קיסריים

"לידה שקטה", הפלות או אובדן של תיאום במהלך ההיריון

"לידה רגילה" עם מצוקה של האם או העובר, חבל טבור כרוך סביב צוואר, מצג רוחבי או עכוז, חולי, או טראומה קודמת של האם ונוספים עלולים ליצור חוויה לא פשוטה.

לידות אלה נחשבות ברות סיכוי גבוה יותר למשבר ולחוויה טראומטית לתינוק ולאם.

האם טראומה בהריון מוכללת בטראומת לידה?

כן, בהגדרתה טראומת לידה מקיפה את כל שנת החיים הראשונה שלנו: מההיווצרות, היריון, לידה ועד כשלושה חודשים לאחר הלידה.

של מי הטראומה, של האם היולדת או של תינוקה?

האם ועוברה, כמו היולדת ותינוקה קשורים זה בזו ברבדים רבים. העובר מושפע פעמים רבות ממצבה הפיזי והנפשי של אמו. כך שבמידה והאם במצוקה, סיכויים טובים שכך גם תינוקה. ולהיפך, כשהעובר או התינוק במצוקה כך גם אימו. הטראומה לרוב היא של שניהם.

סיפורי לידה רבים מעידים על הקשר הזה.

איך תדעו אם התינוק/ת שלכם חווה/תה טראומת לידה?

כשמערכת העצבים מוצפת, ורמת העוררות גבוהה, אנחנו פחות פנויים למשימות חיינו, בעיקר בולט הדבר עם משימות התפתחות.

אחת המשימות העיקריות בשנות חיינו הראשונות היא וויסות עצמי. וויסות מול צרכים פנימיים (רעב, שינה, מגע) ומול גירויים חיצוניים (רעש, אור, תנועה). כשמערכת העצבים מוצפת היא פחות פנויה לוויסות עצמי. התינוק יזדקק לעזרה לוויסות עצמו, משום שהמערכת שלו עסוקה בהישרדות. אפשר שיבכה הרבה או יהיה אפאתי או ינוע בין השניים.

התינוק, ויותר מאוחר הפעוט והילד יתקשה להתאקלם בקלות למצבים, מקומות, מרקמים ואנשים חדשים. יכנס למצוקה לעיתים קרובות יותר. יכולת ההכלה שלו תהיה נמוכה ויצא משוויי משקלו הנפשי בקלות, לרוב גם יתקשה להירגע.

קשיים עשויים להופיע בשינה או בהרדמות: אפשר שיירדם בקושי ויתעורר מכל רחש. 

אוכל – אפשר שיהיה בררן, ימעט לאכול או להיפך ירבה באכילה. יתנגד למרקמים וטעמים חדשים.

קשיים עלולים להופיע בקשריו עם בני משפחה וזרים. אפשר שיזדקק למגע פיזי רב, (חיבוקים, " תן לי יד") ואפשר שימנע ממנו. אפשר שיתקשה לווסת את עצמו בשעת משחק ויגיב להפסד או לחוסר הצלחה בהתפרצות רגשית גדולה או התנתקות.

יש לבדוק כל מקרה לגופו. כל ילד הוא עולם ומלואו.

במידה ואתם כהורים חשים שקיימת בעיית וויסות אצל ילדכם, בעיה שנמשכת מזה זמן  והילד בריא, שווה להיוועץ גם במטפל בטראומה.

מה עושים?

ראשית היו ערניים. חפשו את הגישה המתאימה לכם ולילדכם, משיטות הטיפול בטראומה. ישנן כמה, לא כולן עובדות עם תינוקות וילדים. צרו פגישה ובהצלחה.

אישית, מאחר וטראומת לידה היא רב ממדית, אני מאמינה בטיפול הכולל את כל המשפחה. כלומר האם, האב וילד/תם לוקחים חלק בטיפול.

מניסיוני, טיפול בתינוק/פעוט/ילד בלבד איננו שלם. משום שההורים, ובעיקר האם, עדיין מתנהלים תחת השפעת הטראומה שלהם ופועלים משם. לכן, על מנת שנוכל לאפשר שינוי יש לשלב כוחות.

בהתאם לגיל הילד/ה נשלב תנועה, משחק, מגע ושיחה. לטעמי, מאחר והטראומה בראש ובראשונה נרשמת בגוף, העבודה ממוקדת גוף חשובה. אך ישנן גם גישות אחרות.

מה רוצים להשיג בטיפול?

המטרה העיקרית הינה לשחרר את אותה אנרגיה שמתרוצצת בגוף (של האם/תינוק/פעוט /ילד והאב) וגורמת להצפה ולעוררות יתר. ואז שאר התסמינים אמורים להתאזן.

חשוב לומר. לא כל מי שעבר לידה קשה ומאתגרת יפתח התנהגות פוסט-טראומטית. ישנם שיתגברו עליה בכוחות עצמם. אחד המשתנים החיוניים להבראה זו היא סביבה עוטפת ותומכת.

סביבה תומכת ואוהבת חיונית לריפוי טראומה, לך ולתינוקך.

בהצלחה.

על הכותבת:
חגית בן-שחר, M.A.
מטפלת ומדריכת מטפלים, מיילדות ודולות בטיפול ומניעת טראומת לידה
מורה בכירה במכללת רידמן ובמסגרות נוספות

מקורות:

אודן, מ. ד"ר, אצל: בלאסקאס ג‘נט, (2004) לידה פעילה- המדריך ללידה טבעית, אלטרנטיבות הוצאה לאור. עמ‘ 27 – 28.

בן-שחר, ח. (2010), "כל נימי נפשי כמהים" בתוך: "פסיכולוגיה עברית" 

לוין פ.ד"ר ( 1999), להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה, אסטרולוג. עמ‘ 36.

 Rothschild, B. (2000). The Body Remembers. New York.  W. W.

Norton & Company. P. 8 -12.