חווית הלידה של אישה או של בן/בת זוגה, יכולה להיות טובה ומעצימה אך מצד שני היא עשויה גם להחוות כקשה וטראומטית ואפילו לגרום להתפתחות של הפרעה פוסט טראומטית ולהשאיר אחריה סימנים לא רק בגוף אלא גם בנפש.

פוסט טראומה בעקבות לידה

ממש בדומה להפרעה הקיימת לעיתים באנשים שנחשפו לאירועים קשים אחרים כמו מלחמה, תאונה וכד‘.

 

לידה נתפסת כתהליך טבעי, נורמאלי ואף משמח בחיים, ולכן פעמים רבות כשהיולדת או בן/בת הזוג שלה חווים אותה כטראומטית או שאינם מצליחים להתאושש לאחריה הם מתביישים, נמנעים מלספר ולחלוק את תחושותיהם ואגב כך גם מונעים מעצמם לקבל טיפול בזמן, דבר שיכול להוביל להחמרת הבעיה בהמשך.

חבל מאד שזה כך, במיוחד כיוון שאחד הגורמים שמונעים מאנשים לקבל עזרה הוא חוסר ההכרה בכך שמדובר בתופעה מוכרת וברת טיפול.

 

מה היא בעצם הפרעה פוסט טראומטית?

מצב של סטרס הגדול ממידותיו של האדם, שנחווה כמצב שמסכן חיים או שמסכן את שלמות הגוף.

הטראומה היא מצב בו נצרבת בתודעה תמונה או תמונות מהאירוע הטראומטי, והתמונות האלו צפות ועולות שוב ושוב לא כזיכרון אלא כאירוע חדש.

החוויה הרב חושית הנצרבת בזיכרון כוללת את כל החושים: את היובש בפה, את ריח האלכוהול העז של חדר הלידה, את צפצופי המוניטור, את קולות הצוות הרפואי, את צבע הקירות וכמובן את תחושת הפחד העז של אותם רגעים.

מטרת הצריבה של החוויה הטראומטית הנה להזהיר את האדם מהיקלעות פעם נוספת לאירוע דומה. לדוגמא בהיתקלות עם חיה טורפת תיצרב בתודעה בנוסף לתמונת החיה גם הריח שלה והקולות מסביב, כך שבפעם הבאה ידע אותו אדם להגיב ולברוח מיידית בשעת היתקלות כזו...

במקרה של לידה, נצרב בתודעה משהו שלא היה אמור, למעשה, להיחוות כטראומה.

אחת הסיבות השכיחות לכך היא סביבת חדר הלידה המודרני. שימו לב שבטבע ממליטה החיה בין השיחים, לבד, בשקט ובשלווה. אצל בני האדם, פעם היתה האישה יולדת בבית, עם מיילדת או קרובת משפחה בעלת ניסיון שסייעה לה, אבל עם התפתחותה של האנושות, של גוף האדם ושל אורח החיים, הלידות מאד התארכו והשתנו וכיום חדר הלידה הוא הסביבה הבטוחה ביותר ליולדת ולעובר. לצערנו, הוא גם הסביבה שהכי תורמת לחוויית לידה טראומטית. לזכות בתי החולים יאמר שבשנים האחרונות הם מנסים להקל על החוויה ולייצר אוירה מרוככת ככל הניתן, באמצעות סיורים מוקדמים בחדר הלידה, בחדרי לידה פרטיים, מכשירי טלויזיה, מוזיקה מרגיעה, אמבט, וגם אפשרות להביא לחדר הלידה בני משפחה נוספים.

אבל עדיין הליך הלידה בבתי היולדות היום הוא הליך שבו האישה לא יכולה לזוז, היא כבולה למוניטור ולאינפוזיה מה שגורם לנשים רבות לחוות את מצב הלידה כמצב בו הן לא שולטות בכלום והתחושה הזו של הצורך לברוח מצד אחד וחוסר היכולת לזוז מאידך הוא המוביל למצב של טראומה.

 

חווית לידה טראומטית אצל היולדת

אצל כ-70% מהיולדות קיים דכדוך לאחר לידה, ובמהלכו פעמים רבות גם צפות טראומות מהלידה עצמה. אבל אצל קרוב ל 25% מהיולדות תיתפס הלידה כחוויה טראומטית גם בלי קשר לדכדוך שאחריה.

הסימנים לחוויית לידה טראומטית:

זיכרונות חודרניים,

תמונות חוזרות מהאירוע, ‘פלשבקים‘,

מצב רוח רע,

מתח נפשי,

קשיי שינה/סיוטים,

ירידה בתאבון,

הימנעות מלדבר על כל מה שקשור בלידה,

פחד מהיריון ומלידה חוזרת.

 

סיבות אפשריות לחוויית לידה טראומטית של היולדת:

לידה ראשונה או חוסר מוכנות ללידה

אישה שלא ידעה למה לצפות, אישה ללא מערכת תמיכה, אישה שלא היו לה אמא או אחות לדבר איתן. נמצא שבחברה החרדית בה קיימת קהילה מאד תומכת ליולדות הסיכוי לטראומה בעקבות לידה הוא נמוך יותר. יש לציין שבעת האחרונה גם בחברה החילונית ישנן התארגנויות כמו "אמהות למען אמהות" שעוזרות מאד ליולדות שחסרה להן מערכת תמיכה.

 

לידה מבכירה

לידה שהגיעה טרם זמנה מגדילה את הסיכוי לטראומה, שכן הגיעה כשהאישה עדיין לא הייתה מוכנה, התינוק שנולד קטן מאד ושברירי וכמו כן נלוו ללידה גם הרבה מאד חששות.

 

לידה מאוחרת

גם כשהלידה מתעכבת מאד הסיכוי לטראומה עולה, שכן אז לאישה כבר נמאס מההיריון, היא כבר ציפתה לאחוז ילד בזרועותיה, להיות אחרי זה, כל יום היא הולכת לבדיקות, מוניטור, קיימת אצלה דאגה שמשהו לא בסדר, יש הרבה לחץ מהסביבה וטלפונים כל יום, העייפות מצטברת ועוד.

 

תהליך לידה ארוך

נשים שהיו שעות רבות עם צירים, עם בדיקות, מוניטור, אינפוזיה ועוד עשויות לחוות את הלידה כטראומטית.

 

תהליך לידה מואץ

גם לידה שהתקדמה מהר מאד עשויה להיחוות כטראומטית כיוון שאין זמן לעכל את התהליך.

 

מה עושים?

לפני הלידה

מומלץ באופן חד משמעי לעבור קורס הכנה ללידה, דבר שמפחית מאד את הסיכוי לטראומה מהלידה.

להתכונן מראש ולהיות מוכנים עם עזרה ותמיכה, לתכנן מי יסייע בשעת הלידה ומי יסייע לאחר הלידה, מי ישמור על הילדים הגדולים יותר וכד‘.

כמו כן יש לקחת בחשבון שבכל הנוגע להיריון ולידה הבלתי צפוי הוא הצפוי. להיות מוכנים להפתעות והחל מחודש שביעי ועד לחודש עשירי מומלץ להיות מוכנים, עם תיק ללידה, עם תוכנית לידה, עם התכנון מי יגיע לחדר הלידה, מי יסייע, איפה יהיו הילדים הגדולים יותר וכד‘.

 

לאחר הלידה ועם ההגעה הביתה

כשהיולדת מגיעה הביתה רצוי מאד שתהיה לה עזרה. שימו לב שהגוף שלה עבר כעת זעזוע גדול, היא איבדה בבת אחת כ- 1/6 ממשקל גופה, הרבה דם, כאבים ותפרים, זהו מצב קשה פיזית ונפשית.

היא מאד חלשה, פגיעה ורגישה וצריכה זמן להתאושש.

לא להתבייש לבקש עזרה! זהו לא פינוק אלא צורך, ויש לדאוג מראש לעזרה שתהיה ליולדת כשתגיע הביתה.

לא להתייעץ עם קרובי משפחה שנותנים עצות אחיטופל. "תירגעי, את תצאי מזה", "מה את תינוקת", "זה יעבור, כל אחת עוברת את זה", "יש לך תינוק עכשיו אסור לך לבכות" וכד‘.

אם יש בעיה כלשהי, אם האישה מרגישה טראומה בעקבות הלידה שמלווה באחד או בכמה מהסימנים שצוינו קודם, יש לגשת לטיפת חלב, לרופא משפחה או לפסיכיאטר.

 

חווית לידה טראומטית אצל בן/בת הזוג (להלן – הגבר)

חווית לידה טראומטית אצל הגבר קורית בעיקר משום שהוא לא היה מוכן.

בשעת הלידה הוא פתאום רואה את אשתו מזווית שונה, את הנרתיק שלה, שאליו הוא בדרך כלל משתוקק ומתאווה, נפער וזב דם...

לעיתים עושה הגבר טעות ומצלם את הלידה, ואז הוא עסוק עם הצילום במקום להיות למראשותיה של אשתו וללטף אותה, הוא חווה דיסוציאציה, ניתוק, בגלל שהוא לא מחובר לחוויה אלא עסוק בצילום וכל זה נחווה אחר כך כטראומה.

 

הסימנים לחוויית לידה טראומטית אצל הגבר:

ירידה בתאבון,

סיוטים,

ירידה בתפקוד המיני,

תחושת גועל.

 

מה עושים?

קורס הכנה ללידה. חשוב לגבר לא פחות מאשר לאישה.

אין לכפות על הגבר להיות עם היולדת במהלך הלידה.

האישה יכולה לבקש שיהיה כמה שהוא יכול, אבל לא להכריח. לא להגיד לו "אל תעזוב אותי" וכד‘.

אסור לגבר להתבייש להגיד שזה מגעיל אותו או שאיננו יכול לעמוד בזה.

אם הלידה נמשכת הרבה שעות אז על הגבר לדאוג לצאת להתאוורר, לאכול, לשתות, להתפנות.

על הגבר להקפיד להיות למראשותיה של האישה.

בשום פנים לא להתעסק בצילום, לא לדבר בטלפון, להתרכז בחוויה. להיות שם.

לא להסתכל על חיתוך חבל הטבור. גם זה יכול להיצרב כחוויה טראומטית.

לא להתקרב לתינוק לפני שמנקים ו"אורזים" אותו.

לקרוא, ללמוד, להאזין לניסיונם של אחרים ולהגיע מוכן כמה שיותר.

להקפיד לקחת כמה ימי חופש לאחר הלידה כדי להתאושש ולעזור.

לידה היא חוויה מטלטלת גם עבור הגבר, ואם יש בעיה כלשהי, אם הוא מרגיש טראומה בעקבות הלידה שמלווה באחד או בכמה מהסימנים שצוינו קודם, יש לגשת ולדבר עם בעל מקצוע אין להדחיק, זה רק ייצור בעיות לשנים קדימה. יש לדבר על זה ולטפל כמה שיותר קרוב לאירוע.

 

האם לדובב את היולדת או בן/בת הזוג לדבר ולספר על הלידה?

אין תשובה חד משמעית לשאלה זו. יש הטוענים שמומלץ לשאול ולדובב כמה שיותר כדי לאפשר להם ‘לשחרר‘, ומאידך יש הטוענים ששאלות רבות מידי גורמות לטראומטיזציה של חוויית הלידה.

אני ממליץ לזרום, אם הם רוצים לספר ולשתף אז לאפשר להם, ואם הם מעדיפים לשתוק ולשכוח אז לא ללחוץ עליהם.

 

 

שיהיה במזל טוב!!

 

 

על הכותב:
ד"ר צחי בן ציון
רופא, פסיכיאטר וסקסולוג
פסיכיאטר ראשי ומנהל השירות לבריאות מינית בקופת חולים לאומית


עוד באותו נושא

ניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים אחרי לידה

אין ספק שלאחר הריונות ולידות, הגוף מגיב לשינויים של התהליך הטבעי הייחודי ולוקח לו זמן רב...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!