על מסיכות ותחפושות - ולא רק בפורים

חשבתם פעם עם כמה מסיכות הילדים שלנו מסתובבים? כמה תחפושות הם עוטים על עצמם מדי יום?

האם האנשים שאנו רואים ברחוב, בסביבת העבודה, במשפחה שלנו, הם אכן מה שאנו רואים?

והאם תחפושת מתאימה לקבוצת גיל מסוימת בלבד?

ככל שהילד צעיר יותר הוא יבטא את עצמו בצורה הכי כנה והכי ישירה. הוא יגיד מה שהוא חושב בלי לסנן ובלי להקפיד על המילים, אך ככל שהוא גדל הוא לומד שאפשר להצניע את הדברים, לא לתת לכל הדברים לקבל ביטוי ושלפעמים אפשר להסתיר ולהציג תמונה אחרת כלפי חוץ.

הרבה פעמים מדובר על אקט חיובי. לא תמיד היינו רוצים שכולם יאמרו לנו בפרצוף את מה שהם חושבים עלינו, אך מה קורה שהיכולת הזו הופכת להיות מנת חלקנו ביום יום, ולמעשה מילד שובב ופתוח אנו למעשה מתחילים לשים לב שהוא פחות משתף אותנו, מסתגר יותר, עצוב יותר... ואולי ההיפך גם הוא נכון? האם קרה לכם שהילד שלכם משדר שמחה ושהכל טוב, ובעצם כשאנו מצליחים להגיע איתו לשיחה של אחד על אחד, שיחה אמיתית שנוגעת במקומות עמוקים יותר, אנו למעשה מגלים תהום שלא היינו מודעים אליה? איך הילד הצליח לשמור זאת מאיתנו לאורך כל כך הרבה זמן ? ולמה? איפה היינו בכל אותו הזמן ?

אסתי (שם בדוי), בת 7, הגיעה לטיפול כשהיא סובלת מכאבי בטן חריפים.

כאבי הבטן מופיעים בעיקר כשהיא חוזרת הביתה לאחר בית הספר. בתשאול עולה תמונה של ילדה עדינה ומקסימה, שלא מסוגלת לסבול כשיש מתחים וריבים בבית. אימה מספרת שבשנתיים האחרונות אסתי עדה לוויכוחים רבים בינה ובין בעלה אך נראה שזה לא מפריע לה והיא מתמודדת עם הדברים יפה. "לא נראה לי שזה משהו שמשפיע עליה... הייתי יודעת. היא מאוד פעילה בבית הספר, ילדה שמחה ויש לה המון חברים. חוץ מזה, היא אף פעם לא אומרת משהו על הויכוחים בבית".

משהו ביחסים ביניהם התערער והם לא מצליחים לשמור את המילים לשעות המאוחרות, כשהילדים כבר ישנים, והרבה פעמים יש התפרצויות והתבטאויות לא יפות מול הילדים.

אסתי אומנם מתנהגת כאילו היא לא שומעת את הדברים וממשיכה בהרגלה - עושה שיעורים, ממשיכה לשחק עם החברות תוך כדי... אך בתוכה הדברים מתבשלים. למרות שהיא מציגה מול ההורים תמונה של ילדה רגועה וחזקה, מסתבר שהדברים עושים את שלהם, מחלחלים פנימה וגורמים לכאבי הבטן.

לאחר תשאול מדוקדק ומקיף בו אני שומעת איך כאבי הבטן מתבטאים אצל אסתי, על הרגישות שלה לצעקות וליחסים בין ההורים, ומבררת היבטים נוספים ברובד הפיזי והרגשי של אסתי, כמו גם הטמפרמנט שלה באופן כללי, תחביבים ודברים שהיא אוהבת לעשות ולהתעסק בהם, וכמובן סיפור ההיריון והלידה של אימה עליה, ניתנת לאסתי רמדי אשר מביאה לשיפור משמעותי בכאבי הבטן.

כאבי הבטן עוברים זמן קצר אחרי לקיחת הרמדי, אך יותר מזה, אסתי לא מוכנה להישאר הילדה הטובה שלא אומרת דבר כשמתעורר ויכוח בין ההורים. אסתי "הסירה את התחפושת" ואמרה שזה מציק לה. היא ביקשה מהם שיפסיקו לצעוק אחד על השנייה ושנמאס לה לשתוק כל כך הרבה זמן.

הפתיחות של אסתי הביאה את ההורים ללכת לטיפול זוגי, דבר שהביא לשיפור במערכת היחסים ביניהם.

גלית (שם בדוי), בת 10 הגיעה לטיפול עם פצעים מגרדים ומפרישים באזור הידיים והרגליים. הפצעים עצמם הדיפו ריח רע וגירדו לה בעיקר בשעות הערב והלילה, ולמעט אמבטיה חמה כמעט שלא היה שום דבר שהקל עליה.

כשישבתי עם גלית וניסיתי להבין מה היה שם סביב אותה תקופה בה החלו הפצעים, היא הרגישה מאוד לא בנוח לדבר איתי ולהיחשף בפני. "למעשה", היא אמרה "אף אחד במשפחה שלי לא יודע על זה". הצלחתי לדובב את גלית והסברתי לה שיש חשיבות גדולה מאוד לסיפור שלה, כי רק אם אבין אותו אוכל להתאים לה את ההכנה ההומאופתית הנכונה שתעזור לה עם הפצעים.

גלית רוקדת בחוג ג‘אז. לעתים כשהמורה היה מתקן אותה או מסביר לה כיצד לבצע ריקוד מסוים, היה מתחכך איתה בזמן הריקוד, והיא חשה תחושת גועל מהקרבה שלו, אך לא היה לה אומץ לומר דבר. גלית שפשפה את עצמה באמבטיה כדי "להתקנות" מאותה תחושה. להוריה לא סיפרה דבר. חודשיים אחרי החלו להופיע הפצעים.

הבנת החוויה העמוקה שגלית הייתה בה באותה הסיטואציה (שחזרה על עצמה יותר מפעם אחת) ואופי הפצעים שהופיעו הובילו להתאמת הרמדי ההומאופתית לגלית.

שבועיים לאחר לקיחת הרמדי התחילו הפצעים להתייבש והריח הרע שלהם נעלם. חודש וחצי לאחר מכן, בביקורת, ישנו שיפור של כ- 60% במראה העור וגם גלית מדווחת על שיפור בהרגשה הפנימית שלה ועל היכולת לבוא ולספר על המקרה להורים. חודשיים נוספים לאחר מכן הפצעים נעלמים כמעט לגמרי ומראה העור חוזר למראה תקין ובריא.

וקצת על תחפושות בעולם המבוגרים:

רינה (שם בדוי) לבושה טיפ טופ, מסודרת, מטופחת ומקרינה המון נמרצות ונחישות. כל מי שמכיר אותה, מעיד עליה כמצליחנית, מאושרת, שחיה חיים טובים. אך רינה מגיעה לטיפול הומאופתי עקב קשיים להיכנס להריון כבר מספר שנים. בתשאול מסודר עולה תמונה של אישה שמפחדת ליצור קשר אינטימי לאחר שחוותה גירושים לא פשוטים של ההורים. באופן בלתי מודע היא בחרה בעבודה קשה, כזו שלא מאפשרת לה לחפש חיי זוגיות בריאים. בעקבות הטיפול ההומאופתי רינה מוצאת זוגיות חדשה בחייה, נכנסת להריון ארבעה חודשים מתחילת הטיפול, ואף מחליטה בהמשך להרפות מעט מהלחץ בעבודה ולאזן בין השניים.

יואב (שם בדוי), בוס גדול שרץ וסוגר עסקאות יום אחרי יום, צועק על כל מי שניכר בדרכו ולא רואה אף אחד ממטר. יואב מגיע עם בעיה של אטופיק דרמטיטיס שהחלה מספר חודשים לאחר שהחל בתפקיד הנכסף. לפני כל ישיבה, באופן בלתי מודע, הוא מתחיל להתגרד כשצריך לעמוד מול קבוצת אנשים ולדבר. בתשאול הומאופתי מסודר עלתה תמונה של ילד מפוחד אשר חשש שילעגו לו ויצחקו עליו בבית הספר. טיפול הומאופתי הביא את יואב לריפוי של האטופיק דרמטיטיס, מתוך הבנה עמוקה על סך כל הרבדים איתם הוא הגיע; במישור הפיזי, הרגשי והנפשי.

אז כן, רובנו חיים עם מסיכות. מחופשים.

חוויות ואירועים שהתמודדנו איתם בעבר משאירים לא פעם את חותמם בעולמנו ואלו מתבטאים בתחושות שונות כגון פחדים, חרדות, עצבות, דיכאון ועוד וכמובן בסימפטומים פיזיים כגון בעיות עור, הפרעות במערכת הנשימה, העיכול, שינה, מיגרנות, גניקולוגיה ועוד.

כדי להתמודד עם אותם תחושות ותמונות מהעבר אנו יוצרים למעשה, באופן בלתי מודע, מנגנון הגנה אשר מאפשר לנו לשרוד את היום יום. במצב של קומפנסציה, שבו אנו לומדים לפצות על הדברים, מילד שמרגיש נכשל לחלוטין בבית הספר היסודי, אתה הופך למנהל מצליח בבגרות. נראה שהסתדרת, שהצלחת לשקם את עצמך, אך משום מה אתה סובל ממיגרנות או מגרד מתמשך שלא נותן מנוח.

עכשיו אפשר לנסות ולשאול: מדוע? מדוע בעצם אני סובל אם כביכול נראה שהתמודדתי עם אותן אירועים וחוויות מהעבר? התשובה טמונה בכך שלעתים המסכה שלנו מוחבאת בצורה כל כך טובה, שלא רק שאיש לא יכול לדעת מה אירע אצלנו בעבר, אלא שלפעמים הדחקנו אותה כל כך טוב שאנו לא מודעים אליה בעצמנו.

אבל הגוף מדבר... מדבר ללא מילים, ובדרכו שלו מציג סימפטומים חיצוניים או פנימיים, מה שאומר לנו שמשהו אצלנו לא מאוזן ודורש ריפוי.

דרך התשאול ההומאופתי ניתן לא פעם לחבר בין התלונה שהאדם מגיע איתה, ובין הבנה עמוקה יותר שפונה לשורש הבעיה, מאיפה הדברים התחילו. בתשאול הומאופתי נכון המחיצות מוסרות אט אט, המסכות מוסרות ואנו נשארים עם האדם במקום הטבעי והפנימי ביותר. רק המקום הזה יכול לכוון לרמדי המתאימה ביותר, זו שתיגע גם בתלונות הפיזיות והרגשיות שהוא מגיע איתן, וגם מבחינת החוויה הפנימית העמוקה שלו.

זכרו שכל התחפושות והמסכות שאנו עוטים משמשים לא יותר ממנגנון הגנה כדי לשמור עלינו בריאים.

כל אחד מאיתנו שואף לבריאות - בריאות אמיתית, בלי מסכות ובלי תחפושות. כזו שנוכל לעשות מה שטוב לנו ולהימנע ממה שמרגיש לנו לא נכון.

השאירו את המסכות לפורים. אם בריאותכם באמת חשובה לכם, הגיעו לטיפול הומאופתי אצל הומאופת קלאסי, כזה שידע לגעת במקומות החלשים יותר, האנושיים יותר, הרגישים יותר, ומתוך כך להתאים לכם את הרמדי (הכנה הומאופתית) המתאימה ביותר, כזו שתאפשר לכם בריאות שלמה ללא מסכות וללא הגנות מיותרות.

רמדי מתאימה תאפשר לכם לחוות את המילים "ונהפוך הוא" כפי שמובאות במגילת אסתר.

רמדי נכונה תיגע בכוחות הריפוי הפנימיים ותאפשר לנו לחוות רוגע ושמחה ולחוות את הדברים שמסביבנו במשקפיים ורודים ובהירים יותר.

חג פורים שמח,

אורה, שמחה, ששון ויקר

על הכותבת:
טלי לוי
הומאופתית קלאסית, RCHom
מחברת הספר "להקדים רפואה למכה - טיפול הומאופתי במצבי עזרה ראשונה"