ציורי משפחה של ילדים להורים גרושים

מדי יום אנחנו שומעים על המספר ההולך וגדל של הזוגות המתגרשים בארץ.

גירושים בהם מעורבים ילדים הם כמובן הקשים ביותר, הן להורים והן לילדים. דרך ציורי הילדים ניתן לראות וללמוד כיצד הם מרגישים, איך הם עוברים את מה שהם חווים. הציור יכול לשמש עבור ההורים כלי, שיאפשר לזהות שינויים קיצוניים בחייהם של ילדיהם.

התא המשפחתי הוא המקום בו הילד מרגיש בטוח בעצמו ויכול להביא את עצמו בצורה אמיתית ואותנטית. במשפחה נוצרים קשרים הדוקים וקרובים מאד בין הילדים להוריהם. אולם כאשר ההורים מתגרשים ישנה לכך השפעה גדולה, הגורמת לילדים לשנות את התנהגותם ולהפעיל פרוצדורות התנהגותיות שונות.

רונית ואלון היו אצלי בהדרכת הורים במשך כשמונה חודשים. במהלך חודשים אלו הם התגרשו, והגירושים נעשו בצורה יפה ומכבדת. לזוג יש ילד אחד ששמו ניר, שגר עם רונית ורואה את אביו לעיתים קרובות מאד. רונית ואלון גרים סמוך זה לזה ולניר יש חדר משלו גם אצל אבא. בזמן שהוריו התגרשו היה ניר בן חמש וחצי.

ביום המשפחה, סמוך למועד הגירושים, ביקשו מהילדים בגן לצייר את המשפחה שלהם. ניר צייר את המשפחה שלו ורונית הביאה אלי את הציור.

המגמות המאפיינות ציורי ילדים במהלך גירושים הן מגוונות. ילדים רבים מתלבטים במהלך הציור אילו דמויות יכניסו למשפחה, מחשש שמא אחד ההורים ייעלב אם גם ההורה השני יוכנס לתמונה. יש ילדים שמקפידים על ארגון יתר בציור, מתוך רצון לשלוט באי הסדר שנוצר במציאות, והדבר יכול להתבטא למשל בריבוי פרטים מרובה מאד בכל אחת מהדמויות, הקפדה על ציור רק בעיפרון ושימוש תכוף במחק למחיקת מה שלא יוצא טוב ועוד. ילדים אחרים מציירים שוב ושוב את משפחתם ונראה שהם לא מצליחים להיות מרוצים מהציור שלהם.

בציור של ניר אפשר לראות את אבא אמא וניר. כל אחת מהדמויות בעלת עיניים חלולות, ללא אישונים, מה שמקנה תחושה של עיניים "ריקות" וחסרות הבעה. השמטת אישונים מסמלת לרוב תחושה של ריחוק ושל הסתגרות, רצון שלא יראו אותי, שלא יראו מה יש בתוכי, מה אני באמת מרגיש.

הפה של הדמויות אמנם מחייך אולם הילד יכול להציג כלפי חוץ שהכול בסדר משום שהוא מרגיש שמצפים ממנו להיות שמח, אך לא כך בהכרח היא הרגשתו. אפשר לראות את הלחץ החזק, כמעט חריטה, בו מצוירים הפיות של הדמויות, סימן לסערה הגדולה שברון. הדמויות מחייכות אבל כמעט "מתפוצצות".

מעניין לראות שניר בחר לצייר את עצמו כשילוב של אימא ואבא. השיער שלו הוא גם שחור וגם כתום, כשערם של הוריו, חולצתו סגולה כשמלת אימא ומכנסיו חומים כמכנסי אבא. הדבר מראה בבירור את הבלבול שרון חש מהמצב ואת הצורך שלו לשמר בתוכו גם מאבא וגם מאימא, כמו גם את תחושת הנאמנות שלו כלפי שני ההורים ואי היכולת/רצון שלו להחליט "למי הוא שייך". דרך הציור אומר ניר בבירור- יש לי ממך וגם ממך, אני תוצר של שניכם, אל תאלצו אותי להחליט.

הדבר שעולה הכי חזק מהציור היא העובדה, שכל אחת מהדמויות מוקפת בעיגול שחור, שמפריד אותה מהדמויות האחרות. נראה שמצד אחד מנסה ניר לארגן ולסדר לעצמו את המציאות החדשה שנוצרה לו במשפחה ומצד שני עדיין קיים בלבול רב- זו משפחה או שזה כל אחד בנפרד. ואיפה אני, ניר, נמצא? להיכן אני משתייך, כי גם אני עומד בודד. זו אמנם תמונת משפחה אולם למעשה עולה תחושה גדולה של בדידות.

אלו היו הנושאים שדוברו עם רונית ואלון. דרך ציור המשפחה סיפר ניר להוריו על הקשיים שהוא חווה אל מול הגירושים ועל אופן ההתמודדות שלו עמם.

אין ספק שפענוח ציורי המשפחה זו דרך נפלאה עבור ההורים לדעת מה עובר על הילד ולהתייחס אליו בדרך הנכונה.

על הכותבת:
קרן יטיב,
יועצת משפחתית בכירה, יועצת בגנים
מאבחנת ציורי ילדים
טלפון: 050-201-07-07