ציורי משפחה

זה מתחיל בדרך כלל לקראת גיל ארבע. דמויות ראשן חמודות מתחילות להופיע בציורים, וכששואלים את הילד המצייר מסתבר שהייתה כאן התכוונות אמיתית: "זה אבא, זאת אמא, זה אני וזו אחותי הקטנה". והנה ברגע אחד קטן, אנחנו מקבלים הזדמנות לגלות כיצד הילד שלנו מביט עלינו ההורים, עלינו כמשפחה.

אבחון ציורי משפחה הוא כלי מרכזי בהבנת הדינאמיקה הפנים משפחתית – מי נגד מי? מי בעד מי? מי באמת מוביל את המשפחה? כיצד הילד חווה את ההורים שלו מבחינת סמכות? מה טיב היחסים בין הילדים? ועוד.

להלן כמה טיפים בשלושה שלבים שיסייעו לכם להבין טוב יותר כיצד מצטייר העולם מהעיניים של ילדיכם.

שלב ראשון – מי היא הדמות המרכזית בציור?

הדמות המרכזית היא הדמות שתופסת את תשומת הלב, יתכן והיא גדולה מכולם או צבועה בצבע החזק ביותר. ככל שהדמות מושקעת יותר מבחינת הזמן שהושקע בה בציור היא נחשבת גם למרכזית יותר מבחינה רגשית עבור הילד. למשל: נוכל לראות ציור ובו דמותה של אמא גדולה ודומיננטית, ונוכל גם למצוא ציורים בו האח הקטן שנולד לפני מספר ימים יהיה גדול ודומיננטי. בשני המקרים, הילד עסוק מבחינה רגשית במערכת היחסים שלו עם הדמות הגדולה והמושקעת.

שלב שני – ואיפה ציירת אותי?

לפעמים סדר ציור הדמויות הוא הסדר הכרונולוגי: אבא, אמא, אחים. ובפעמים אחרות, קורה דבר מעניין בציור כשהילד מתעלם מהחלוקה והסידור על פי הגילאים וממקם את הדמויות על פי הקשרים ביניהם וכך באורח פלא נוכל לגלות למשל: שאימא ניצבת צמוד לאח הקטן שנולד ונוכל להבין מכך אולי שהילד המצייר (הבכור) מרגיש שנדחק בעקבות תשומת הלב לאחיו.

שלב שלישי – מי הכי דומה לך?

הדמיון בין הדמויות הוא דרך נוספת להבין כיצד הילד שלכם חווה את מערכות היחסים בתוך המשפחה. לפעמים תוכלו לראות שדמות אחת מצוירת באופן שמאד דומה לדמות אחרת, אפילו נדמה שהן לובשות את אותו הבגד או שיש אלמנט אחר (אביזר למשל) שמשותף לשתיהן. הדמיון בין הדמויות מלמד גם הוא על קירבה רגשית שהילד המצייר חש לדמות המסוימת.

בואו ונראה כמה דוגמאות מעולמם הצבעוני של ילדים:

מחיקות בציורי משפחה

הילדה המציירת בת שש.

אמה שואלת מדוע מופיעות המחיקות בציור?

בתמונה מצוירת בעצם משפחת דודתה (האחות של האם) שעזבו זה מכבר להתגורר בארצות הברית.

השאלה לגבי המחיקות היא שאלה חשובה בציורי ילדים, ברוב המקרים מופיעות המחיקות כאשר יש תוכן סמוי המעסיק את הילד המצייר מבחינה רגשית וזאת מעבר לתוכן הגלוי המופיע על גבי הציור. לעיתים דרך המחיקות נוכל לקבל מידע על הקשיים הרגשיים של הילד, על הדימוי העצמי שלו ועל האופן בו הוא חווה את בני משפחתו וסביבתו הקרובה.

כדי להסיק מסקנות לכאן או לכאן, לא מספיק להתייחס רק למחיקות אלא גם לכל מה שמופיע מסביבן. במקרה הזה, התרשמותי מהציור היא חיובית בסך הכל. מדובר בילדה יצירתית ומלאת שמחת חיים, היא סקרנית וערנית כלפי סביבתה ומוכנה להתנסות במצבים חדשים ולא מוכרים.

לגבי המחיקות, הייתי מדגישה שני דברים – האחד: המחיקות מופיעות רק בהקשר למשפחת הדודה (לילדים), ואילו דמות האימא בצד אינה כוללת מחיקות בתוכה. השני: בשילוב עם המחיקות - כל בני המשפחה של הדודה, אינם עומדים באופן יציב על הקרקע וגם זאת בשונה מדמות האם.

שילוב של שתי המסקנות הללו מוביל אותנו להבנה הבאה – ראשית, הציור הוא כלי נפלא ליצור מציאות חלופית ורצויה. במילים פשוטות יותר –הילדה הייתה מעדיפה שהדודה ובני משפחתה יישארו בארץ ולא יתרחקו. שנית, מאחר והם בכל זאת רחוקים, היא נותנת ביטוי לריחוק הרגשי על ידי מחיקות וחסר בטחון גרפי ועל ידי השמטת הצבעים.

הייתי ממליצה בחום, למצוא עבורה דרכים חלופיות לשמור על קשר (שיחות וידאו, התכתבויות...) במידת האפשר, להגביר את מינון המפגשים פנים אל פנים ובעיקר לעבד איתה מבחינה רגשית שוב ושוב את התחושות שעולות בה בעקבות המעבר.

משמעותם של צבעים באבחון ציורי משפחה

אמה של הילדה המציירת - שמציירת את עצמה כדמות הירוקה – שואלת: מדוע בתה בת הארבע צירפה לציור המשפחה דמות נוספת שאינה חלק מהמשפחה אלא מדובר באדם שנתמך במשפחה רגשית וכלכלית – הדמות הצהובה המופיעה בצד ימין.

כפי שכבר ראינו קודם לכן ילדים אוהבים לצייר את המשפחה שלהם וקיימים מספר מצבים בהם הילדים מצרפים דמויות נוספות המשמעותיות להם.

במקרה של הציור הזה, אומר ראשית שהציור נחשב ברמה גבוהה ומפותח לגילה. רמה גבוהה זו מעידה על האינטליגנציה הרגשית והקוגניטיבית המפותחת שלה. איכות הקו שלה עדינה מאד והיא שמה לב לכל דבר קטן, אפילו אומר שהיא כה עדינה עד כדי כך שאפשר לומר שהיא "לא תפגע בזבוב", היא ילדה רכה שאוהבת לעזור לאחרים ורגישה מאד לכאבם.

וכאן, אוכל לומר משהו לגבי הדמות הנוספת - הבחירה בצבע הצהוב מעידה על כך שדמות זאת משמעותית עבורה מבחינה רגשית. הדמות אמנם מצוירת בצבע צהוב, אך צבע זה חיוור מאד ביחס לצבעים בהם מצוירות שאר הדמויות ובנוסף היא חלולה מבפנים, בדומה לדמות האב המצוירת בצבע כתום עז. לכן, המסקנה היא שעפ"י תפיסתה של הילדה, הדמות זקוקה בפועל לעזרת ההורים באופן כלשהו. הילדה, ברגישותה, שמה לב לכך.

נקודה נוספת שהייתי מבקשת לתת עליה את הדעת היא הצבעוניות הרבה של דמות האם בציור, המופיעה שניה משמאל. התפיסה החיובית של הילדה את האם כבעלת יכולת ונתינה מתעצמת אף יותר לאור הדמות הצהובה החיוורת שנוספה להרכב המשפחתי.

במקרה זה נשלח אליי רק ציור אחד, לכן הייתי מעדיפה לסייג את דבריי, אך במידה ואילו המגמות בציורים רבים שלה, ניתן לומר שמדובר בילדה רגישה ועדינה וצירופה של הדמות הנוספת הוא ברמה נורמטיבית מתוך רגישותה למצבה של הדמות.

לסיכום, יום המשפחה מתקרב וזו הזדמנות נפלאה לראות כיצד המשפחה שלכם מצטיירת בעיני ילדיכם, בין אם הם מציירים עדיין דמויות ראשן ראשוניות או מציירים דמויות מפותחות בשני המקרים תוכלו לגלות משהו חדש עליכם כהורים, על היחסים בין האחים ועל האווירה המשפחתית בבית. וציירו גם ציור משפחה בעצמכם, יהיה מעניין להשוות אחר כך את נקודות המבט השונות.

על הכותבת:
מיכל וימר (M.A), תרפיסטית בהבעה ויצירה
מחברת הספר: המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים