זה מתחיל באזעקה עולה ויורדת, לפעמים באמצע הלילה לפעמים בצהריים ולפעמים, לפעמים גם בבוקר. ילדי הדרום כבר מתורגלים. אז איך באמת אמורים תלמידים ללמוד כך?
ילדי הדרום כבר ממש רגילים, מתורגלים. קמים, הולכים, מחכים לרגיעה או לסירוגין לפיצוץ חלילה וחוזרים לשגרה. עד לאזעקה הבאה...
אז איך באמת אמורים תלמידים ללמוד כך?
לפני שנתיים אירחתי בכיתתי למשך כשבוע תלמיד מהדרום. ילד קטן שהיה צריך לעבור בית ספר לשבוע כי אמא עובדת במרכז וכמה כבר אפשר לשבת בבית בלי לעשות כלום...
התלמיד החביב שלי היה מאושר. ניתנה לו הזדמנות לחוות שגרה, ולשם שינוי שגרה נורמאלית.
אך בהסתכלות מהצד היה נורא עצוב לראות כמה קשה לו, חברה חדשה, למידה חדשה, מסגרת אחרת, מורות אחרות. אני לא יודעת אם הוא לא היה מעדיף כבר לשבת בבית...
מצד שני גם הישיבה בבית אינה פשוטה בכלל!
הלמידה בבית הספר בנויה כסולם, אי אפשר לדלג שלב ולא למעוד.
תלמידים שחווים טראומות כאלו ולעיתים יוצאים משגרה כמה פעמים בחודש אינם מטפסים בסולם כראוי.
אז מה אפשר לעשות?
לנסות לשמר את השגרה ככל האפשר!
לקחת את מערכת השעות ולנסות ללמוד דרך האינטרנט/ספרים/חוברות.
אל תתנו להם לקחת את העתיד של ילדיכם!
אני לא ממליצה להשלים את החוברות של ביה"ס. את זה התלמידים יעשו ביחד עם המורה. אבל יש להיערך ליום פקודה. לרכוש חוברות, להדפיס דפי העשרה בנושאים שונים מהאינטרנט ועוד.
וכך כשנשארים בבית, כי בחוץ מזג האוויר "פצצות" שומרים על שגרה ומשתדלים ככל האפשר להמשיך את רצף הלמידה.
כל האמור כאן הוא כמובן גמיש מאוד צריך להתחשב בנסיבות ולא לשכוח שמדובר בילדים קטנים שנולדו למציאות קשה וכואבת.
תפקידנו הוא להגיש להם את המציאות בעטיפת מתנה כי לפני הכל ואחרי הכל...
אין לנו ארץ אחרת!
על הכותבת:
ליאת שטיגליץ,
מורה בכיתה א‘
עוד באותו נושא
אשמח לקבל כמה טיפים להצטרפותו של אח חדש למשפחה עם שתי בנות.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...