נוירופידבק מרפא הפרעות קשב וריכוז

השוואה בין נוירופידבק לריטלין בטיפול בהפרעות קשב.

מאת: ריבי סלע, מנהלת מרפאות BrainGames-Israel.

הטיפול בהפרעות קשב וריכוז מעסיק הורים רבים ומבוגרים שלא טופלו בילדותם.

הדילמה הנפוצה ביותר היא האם האופציה הראשונה טיפול בילד היא תרופתית (על תופעות הלוואי והתלות המשתמעים ממנה), או לנסות שיטות שאינן תרופתיות אך אינן מוכרות לציבור.

היסטורית, נחשבה ההתערבות התרופתית כיעילה ביותר לטיפול בסימפטומים של הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). ואולם, בעשור האחרון פורסמו מספר רב של מחקרים מבוקרים המוכיחים כי נוירופידבק הוא טיפול שווה ערך ביעילותו לטיפול התרופתי. לטיפול יתרונות נוספים, כיוון שהוא אינו כרוך בהתערבות כימית והישגיי הטיפול נשמרים לאורך זמן.

הנוירופידבק כשיטת טיפול מבוססת על כך שהפרעות נוירופסיכיאטריות מתאפיינות באי רגולציות בפעילות החשמלית של המוח (הנמדדת ב EEG). בעוד שתרופות מתערבות כימית בפעילות הנוירוטרנסמיטורים במוח כדי להשפיע על הפעילות החשמלית שלו. הנוירופידבק מאתגר את המוח, על ידי מתן תגובה חיובית לפעילות חשמלית רצויה ושלילית לפעילות שאינה רצויה. הטיפול יוצר שינוי אמיתי בפעילות המוחית ובעקבותיו נעלמים הסימפטומים של ADHD, לאורך זמן ואף לתמיד.

נוירופידבק כשיטת טיפול נחקרת מעל ל- 35 שנים. בעשור האחרון ניכרת קפיצה גדולה בשימוש בשיטה זו. מבראשית היה האימון משעמם וקשה לביצוע. עם התקדמות הטכנולוגיה הממוחשבת ופריצת הדרך המחקרית של סוכנות החלל האמריקאית (NASA ), שאיפשרה למטופלים להתאמן תוך משחקי ב Sony PlayStation או צפיה בסרטי DVD, הפך הטיפול למרתק ואטרקטיבי מאד עבור ילדים.

הטיפול מבוסס על ההבנה אליה הגיעו החוקרים כי אצל הלוקים בהפרעות קשב וריכוז ניכר שוני בפעילות החשמלית של האונה הפרונטאלית במוח. בדיקות QEEG ( EEG כמותי) גילו כי אחד המדדים הבולטים להפרעות קשב הוא יחס גבוה בין גלי המוח Theta/Beta.

בשנת 1995 מדדו et al. Lubar את יחס גלי המוח Theta/Beta אצל 23 ילדים מאובחנים ADHD, עם ובלי ריטלין. בדיקתם העלתה כי הטיפול בריטלין לא השפיע ולא שיפר מדד זה. המשמעות של תגלית זו היא שלטיפול תרופתי אין השפעה ארוכת טווח על הסימפטומים של ADHD והוא אינו יוצר תיקון אלא הקלה זמנית בלבד, כל עוד הוא נוכח בגוף.

Rossiter & La Vagu בדקו בשנת 1995 את השפעת 20 טיפולי נוירופידבק בילדים עם ADHD, מול טיפול תרופתי. המחקר בדק שתי קבוצות של 23 ילדים. בשתי הקבוצות היו הילדים בגיל דומה ובעלי רמת משכל דומה. קודם לניסוי ובסופו נבדקו שתי הקבוצות בבדיקת TOVA (בדיקת קשב מתמשך, הבודקת מדדים של קשב לטווח לאורך זמן ואימפולסיביות). שתי הקבוצות הוכיחו שיפור משמעותי ושווה במדדי הקשב והאימפולסיביות. Rossiter טען במסקנותיו שנוירופידבק הוא חלופה יעילה לריטלין בטיפול ב ADHD אצל אלו הסובלים מתופעות לוואי, או אינם מגיבים לטיפול התרופתי.

כדי לבדוק את יעילות הטיפול בנוירופידבק מול ריטלין, בדקFuchs  בשנת 1998 קבוצה של 22 ילדים בגלאים 8-12 שאובחנו כ ADHD. ילדים אלו חולקו לשתי קבוצות שוות בחלוקה לגיל ומין. קבוצה אחת קבלה טיפולי נוירופידבק של 45 דקות במשך 10 שבועות ואילו קבוצת הביקורת טופלה בריטלין. שתי הקבוצות עברו סדרת מבחנים לפני ואחרי הטיפול (IQ, TOVA,d2, IOWA ושאלוני קונורס). שתי הקבוצות הראו שיפור משמעותי וזהה במדדי הקשב והאימפולסיביות. החוקרים טענו שאמנם יעילות הטיפול בשתי הקבוצות הוכחה כשווה, אך לנוירופידבק יתרון לטווח הארוך בעוד שהטיפול התרופתי יעיל לטווח של מספר שעות בלבד.

מאה ילדים מאובחנים ADHD בגילאים 9-16 השתתפו במחקר שארך שנה (Monastra 2002). כל הילדים שהשתתפו במחקר טופלו בריטלין וכן קבלו עזרה אקדמית בבית הספר וההורים קבלו הדרכה וייעוץ. קבוצה של 51 ילדים קבלה בנוסף לכל הטיפולים האחרים גם טיפולי נוירופידבק. הילדים נבדקו בבדיקות TOVA והערכה פסיכולוגית לפני ובתום תוכנית הטיפול. שיפור משמעותי ניכר בהערכות הסיום של כל המטופלים כל עוד נטלו ריטלין. ומשהופסק הריטלין, רק הקבוצה שקבלה טיפולי נוירופידבק שמרה על ההישגים. כמו כן, השפעה על מדד Theta/Beta נראה רק אצל הילדים שקבלו טיפולי נוירופידבק.

במחקר שנערך באירופה בשנת 2003 ע"י Fuchs השתתפו 34 ילדים בגילאים 8-12. המחקר השווה בין השפעת 3 חודשי טיפול בנוירופידבק לטיפול בריטלין. 22 ילדים מקבוצת המחקר טופלו בריטלין ואילו 12 הנותרים טופלו בנוירופידבק. שתי הקבוצות הדגימו שיפור משמעותי במבחני ה TOVA הן במדדי הקשב והן באימפולסיביות. שאלוני ההורים והמורים כאחד דיווחו על שיפור התנהגותי אצל שתי הקבוצות (IOWA- Conners). מחברי המאמר סיכמו וטענו שנוירופידבק היה יעיל בשיפור ההתנהגות במידה דומה ליעילות הריטלין.

Rossiter, T.R & T.J La Vaque חזרו בשנת 2003 על מחקר קודם מ 1995, בקבוצה גדולה יותר של נחקרים, בטווחי גיל רחבים יותר. הפעם משתתפים במחקר 64 ילדים. מחציתם טופלו בריטלין והמחצית השנייה טופלה בנוירופידבק. מתוך קבוצת המטופלים בנוירופידבק 14 קבלו טיפולים במרפאה ואילו 17 הנותרים טופלו בביתם. בקבוצה שטופלה בריטלין, נקבע המינון האפקטיבי ביותר למטופל, ע"י שימוש בבדיקת TOVA. בשתי הקבוצות נדגם שיפור ניכר הן בתוצאות מבחני ה TOVA והן בשאלוני ההתנהגות.

תוצאות המחקר לא הראו שום יתרון לטיפול בריטלין על נוירופידבק.

מחקרים רבים נוספים המוכיחים את יעילות טיפולי הנוירופידבק פורסמו בשנים האחרונות. במחקרים אלו מדווחים ההורים והמורים על שיפור בקשב, ירידה באימפולסיביות ובהיפראקטיביות.

בשנת 2009 פורסמה מטא-אנליזה שסקרה 15 מחקרים מבוקרים על הטיפול בנוירופידבק בילדים עם הפרעת קשב וריכוז. במחקרים אילו נכללו 1,194 ילדים. בחלק מהמחקרים טופלה קבוצת הביקורת בטיפולים מקובלים אחרים, כגון אימון קוגניטיבי.

סך כל המחקרים שנסקרו מצביע על יעילות הנוירופידבק לטיפול בהפרעות קשב וריכוז בכל המימדים הרלוונטים (ריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות).

לסיכום,

תוצאות המחקרים לעיל המשווים את יעילות הטיפול בהפרעות קשב וריכוז בנוירופידבק מול ריטלין, תומכות במסקנה כי רמת היעילות והשיפור דומה בשתי צורות הטיפול. יתרון ברור יש לנוירופידבק בהשפעה ארוכת הטווח של הטיפול. במחקרים אלו לא דווחו תופעות לוואי לטיפול.

אסיים בציטטה ממאמר של Professor Frank H. Duffy, M.D ,נוירולוג מבית הספר לרפואת ילדים בהרווארד:

Neurotherapy should play a major therapeutic role in many difficult areas. In his opinion "If any medication had shown such a wide range of benefits with no adverse side-effects it would be widely used and accepted."

מקורות:

1. Fuchs,T., Attention and Neurofeedback. 1998
2. Monastra,V.J, D.M. Monastra and S.George, The effects of stimulant therapy, EEG biofeedback and parenting style on the primary symptoms of attention-deficit/hyperactivity disorder. Appl Psychophysiol Biofeedback, 2002.
3. Fuchs,T. et al, Neurofeedback treatment for attention-deficit/hyperactivity disorder in children: a comparison with methylphenidate. Appl Psychophysiol Biofeedback, 2003.
4. Rossister,T.R and La Vaque, a comparison of EEG biofeedback and Psychostimulants in treating attention-deficit/hyperactivity disorder. Journal of Neurotherapy, 1995.
5.  Rossister,T. The effectiveness of neurofeedback and stimuland drugs in treating AD/HD. Appl Psychophysiol Biofeedback, 2004.
6. Arns, De Ridder,Strehl, Breteler& Coenen, 2009.