קריירה בחינוך - שליחות ליצירת עולם טוב יותר

בשנים האחרונות התחדדה בארץ המודעות החברתית ולפני כשנה הגיעה מודעות זו לשיא בקרב הציבור הרחב, והביטוי "צדק חברתי" הפך שגור אפילו בפיהם של ילדים קטנים.

כולנו יודעים מהו צדק ובאיזו חברה נרצה לחיות, או לכל הפחות אנו יכולים להסכים על כמה עקרונות בסיסיים בדרך לשם. אז למה, בעצם, כל כך קשה לייסד כאן חיים טובים יותר? הרי לא מדובר באוטופיה – רק במקום שבו אפשר להתפרנס בכבוד, ליהנות מתנאים סוציאליים בסיסיים ואולי לראות פנים מחייכים בבוקר.

אם נחשוב על כך לעומק, אחת הבעיות היא שהמערכות מעוותות והחברה זקוקה לשיקום בקנה מידה כה נרחב, שכל פתרון אמיתי יהיה צריך להיות פתרון יסודי וארוך טווח. ופתרון כזה דורש סבלנות והתמדה, מצרכים נדירים בימינו.

את העולם הטוב יותר שאנחנו שואפים אליו נצטרך לבנות בעמל רב, מתוך מחשבה ותכנון, בתהליך, מפרך לעתים, של ניסוי וטעייה. אבל כדי לא לחזור על טעויות העבר, יש צורך להשתחרר מעולם מושגים ישן, מתפיסות נוקשות ומוטעות.

יש צורך לחשוב מחוץ לקופסה ובעיקר – ללמד את דור העתיד לחשוב כך, שאם לא כן, כל העבודה הקשה תרד לטמיון בתוך עשור או שניים. אז אם אתם מאוד רוצים לתקן את המצב ושוברים את הראש איך לחולל שינוי אמיתי – חינוך הוא הדרך הבסיסית ביותר.

הכול מתחיל ונגמר בחינוך. אבל למה בעצם?

אפשר להגיד לילד לפנות את השולחן כשהוא גומר לאכול. אפשר גם לבקש, להתחנן, לאיים ולצעוק.

הרבה פעמים זה לא עוזר בכלל, ולפעמים זה עוזר אבל הילד בכל זאת עושה טובה, הוא לא מטמיע את הפעולה הבסיסית הזו ושוכח אותה כבר בארוחה הבאה. הוא לא מבין למה הוא צריך לעשות את זה או למי זה עוזר.

אבל אם כל אחד מבני המשפחה מפנה בקביעות את צלחתו בסוף הארוחה, מבלי לומר מילה, באופן טבעי, זו המציאות שהוא יכיר ובשלב מסוים גם הוא יתחיל לנהוג כך. ואם כשהוא גדול מספיק הוא ייקח חלק בתורנות משפחתית של פינוי השולחן ושטיפת הכלים, הוא ילמד על בשרו כמה קל יותר לפנות את השולחן כשכל אחד תורם את חלקו.

סביר להניח שכך יבין בצורה ישירה את ההשלכות והמשמעות של אותה פעולה פשוטה לכאורה, פינוי הצלחת.

זו המשמעות של חינוך אמיתי: לימוד באמצעות עשייה. שהייה יומיומית בקרב הילדים, התנהגות טבעית וקבועה על פי העקרונות הבסיסיים שאנו רוצים לחיות לאורם ומתן מקום ולגיטימציה לכל ילד להתבונן, לראות, ללמוד, להטמיע ולהבין.

אם ברצוננו לגדל ילדים אכפתיים, מעורבים, חושבים – עלינו קודם כול להיות נוכחים. ואין נוכחות משמעותית יותר בחייו של ילד מנוכחותו של מורה טוב, לבד מנוכחות ההורים כמובן.

החינוך כשליחות חברתית

אם נתבונן רגע על החברה בעיניים סולידריות, הרי שהילדים שגדלים כאן הם הילדים של כולנו:

הם דור העתיד – מהנדסי ורופאי העתיד, חיילי העתיד, חברי הכנסת של העתיד וגם נהגי האוטובוס ומנקי הרחובות של העתיד. הם יעצבו את פני החברה ואת ערכיה כשאנו, המבוגרים, נזדקק להם יותר מכול: לעת זקנה.

אם כיום מפריעים לכם השסעים בחברה, האטימות, השחיתות והבורות, הדרך היסודית ביותר לתקן ולרפא את זה היא להצמיח דור חדש שדוחה מעליו את כל אלה.

עלינו לדאוג שילדים רכים יינקו יחד עם השירים בגן והאותיות בבית הספר גם את ה-א‘-ב‘ של חברה צודקת, הוגנת, חומלת.

קריירה בחינוך אינה בהכרח הרבצת תורה ומוסר בדור הצעיר.

פועלו של מחנך טוב יכלול, כתוצר לוואי, גם החדרת ערכים טובים בתלמידיו. אפילו מעצם שהייתו בחברתם והיותו מודל לחיקוי.

אבל כדי להגיע לשם אפשר להתחיל בדרך פשוטה הרבה יותר: מספיק לגלות מה התחום האהוב עליכם, אותו תחום שתוכלו להסביר ולהנחיל לאדם אחר בהתלהבות ועם אור בעיניים. כשתגלו מהו אותו תחום, הרחיבו את ידיעותיכם בו ותלמדו גם איך ללמד אותו.

אם תגיעו – לגן, לכיתה בבית ספר יסודי או לתיכון – עם אהבה לתחום שלכם, נכונות לתת ולקבל ופתיחות לדור חדש שהוא עדיין דף חלק, הרי שעשיתם הרבה. הרבה מאוד.

לפרטים נוספים על לימודי חינוך – לחצו כאן