שנאת חינם בתוך המשפחה

בעוד ימים ספורים יחול ט‘ באב, יום שמסמן במסורת היהודית את חורבן בית שני, שנחרב עקב שנאת חינם. משמעותה של שנאה זו היא שנאה ללא סיבה בין איש לחברו. שנאה זו יכולה להיווצר עקב עדה שונה, השתייכות למגזר שונה, סטטוס שונה וכדומה.

שנאת חינם הנה שנאה לא חיובית, שפוגעת במטרה אליה היא מכוונת וגם בעצם באלו הנושאים אותה בקרבם. שנאה יכולה לחלחל, להצטבר ולבסוף לצאת החוצה בצורה שלילית ולא מבוקרת.

איך זה קשור אלינו?

לפעמים אנחנו, כמבוגרים, אוגרים כעס ואף שנאה כלפי ההורים שלנו. אנו מאשימים אותם בחוסר נתינה, בחוסר קבלה, בחוסר מתן תשומת לב מספקת אלינו ואל הצרכים שלנו ועוד כעסים שונים ומשונים.

אנחנו עלולים לנהל את מרבית חיינו הבוגרים תוך מערכת שלמה של התחשבנות, התמרמרות וטיפול פסיכולוגי, על מנת לטפל בפצעי העבר ולנסות לשחרר את מה שלדעתנו גרמו לנו הורינו.

איך זה מתבטא בחיים האישים שלנו?

ישנם כל מיני דפוסים שאנו עלולים לגרור איתנו לחיינו כאנשי משפחה וכהורים בעקבות הכעסים הללו, אף אחד מהם לא מועיל לנו ובטח לא לילדים שלנו.

גישת "הילדים שלי לעולם לא יגדלו כמוני"

אדם שחי את חייו בגישה זו, בעצם חש שאם הוא, בילדותו, חווה דפוסי התנהגות ספציפיים מצד הוריו, אזי הוא לעולם לא יאמץ את אותם דפוסים כשיגדל את ילדיו.

לדוגמה: הורה שחווה בילדותו חינוך נוקשה ומחמיר מאוד, יאפשר לילדיו לעשות ככל העולה על רוחם ללא דין וחשבון.

גישה זו, לא רק שאינה מועילה לילדים שלנו אלא יותר מכך- יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך. ילדינו, שמעצם טבעם זקוקים לגבולות מותר ואסור, לא יקבלו אותם. בעצם, שחזרנו את הנזק. אמנם בצורה הפוכה, אבל עדיין- לא עצרנו את הגלגל.

יכול להיות שבבגרותם, יכעסו עלינו הילדים שלנו על ההתנהגות שעבורנו נראתה טובה וחינוכית...

גישת הפיצוי

אדם שחי את חייו בגישה זו, חווה מחסור כלשהו בילדותו וכשיהיה הורה בעצמו ירגיש צורך לפצות את הילדים שלו על כל מה שהוא לא קיבל.

לדוגמא: הורה שחווה בילדותו מחסור וצמצום כלכלי ירצה לתת לילדיו את כל השפע החומרי שיוכל להשיג.

הורים כאלו ירצו לעבוד במשרות מאתגרות כלכלית ואולי יעבדו שעות מרובות מחוץ לבית כדי לתת לילדיהם את מרב השפע החומרי הקיים.

לא בטוח שילדים אלו יגדלו מרוצים ושמחים, יכול להיות שהם דווקא יגדלו עם מחסור בחברה הורית מה שיגרום להם לאגור טינה וכעס על הוריהם שלמרות שסיפקו להם את כל מה שילד יכול לחלום עליו לא היו אתם מספיק בשעות הפנאי...

קוף אחרי בן-אדם

יש לזכור, שבני אדם צוברים את הידע שלהם בדרך של חיקוי. כך לומדים ילדים ללכת, לדבר ועוד, וכך ילדים וגם בוגרים לומדים כיצד להתנהג.

משמעות הדבר היא, שאם אנחנו לא משחררים את הכעס שצברנו על ההורים שלנו במשך השנים, הרי שככל שננסה להתנהג אחרת- לא נצליח.

כל שנצליח לעשות זו אותה גברת בשינוי אדרת.

ומה ילמדו הילדים שלנו?

מה לומדים הילדים בבית שבו אחד ההורים (או שניהם חו"ח) מלא בכעסים כלפי הוריו?

ילדים קולטים הכל. את מה שנאמר ואת מה שלא נאמר. את מה שעל פני השטח ואת מה שמתחתיו. כשיש אוירה של כעס ומרמור, האמינו לי, הם יודעים את זה.

יותר מזה, כמו שנאמר קודם, ילדים לומדים לחקות את מה שהם רואים.

לדוגמא, כשילדים נחשפים למערכת יחסים של חוסר כבוד בין ההורים להוריהם, הם ילמדו שילד (גם אם בוגר) לא צריך לכבד את הוריו.

כשילדים רואים שבמשפחה שלהם נפגשים עם סבא וסבתא רק מידי פעם בחגים, הם ילמדו שהורים וילדיהם הנשואים נפגשים רק בחגים. הם לא ידעו ולא יצליחו לעולם להפנים שהדבר נובע ממשקעים מהעבר. כך הם ינהגו כשיהיו גדולים.

מה עושים?

ראשית עלינו להבין ולהפנים את העובדה שכל עוד אנחנו כועסים על ההורים שלנו, זה אומר שלא סגרנו מעגל.

לא הבנו או לא קיבלנו את הסיבות בעטיין הם נהגו כפי שנהגו, לא הצלחנו להגיע למערכת יחסים של חמלה, דיאלוג והכלה. כל עוד לא הצלחנו לעשות את זה, לא נצליח לשנות דבר בהתנהגות שלנו כהורים, ובטח שלא נצליח לגדל את הילדים שלנו עם ערכים של הבנה וחמלה.

עם כל הקושי שבדבר, עלינו לנסות ולהפיק את הלקחים מהעבר ולשחרר את הכעס והשנאה, כדי שנוכל לתת לילדים שלנו דוגמא חיובית לחיקוי כשיגדלו.

עלינו להבין שההורים שלנו הם בסך הכל בני אדם עם רגשות ושאנחנו, בדיוק כמו הילדים שלנו, לא הגענו אליהם עם ספר הנחיות המסביר איך לגדל אותנו...

והכי חשוב, עלינו לקבל החלטה שאנחנו חיים את חיינו מתוך אפשרות לתקן טעויות ולתת לילדינו עתיד טוב ושונה יותר, לא מתוך נקמה אלא מתוך רצון לשפר ולהתקדם.

רק כך נוכל לגדל את ילדנו שלנו בנחת ובשלווה ועם הרבה תקווה ואמונה שיצאו שלמים ברוחם ובנפשם.

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמ‏אבא