איך נגרום לילד ללכת לטייל על רגליו?

טיול זו דרך נהדרת להתאוורר, ללמוד על צמחים, ציפורים ובכלל על הארץ, ולהעביר את השבת, הסופשבוע או הנופש בשבועות.

אבל מה עושים עם ילדים קטנים שהם כבר קצת גדולים למנשא טיולים וקצת קטנים מדי בשביל להיות בעלי מוטיבציה והנעה קדימה? ודאי כבר שמעתם בטיולים: אין לי כוח, כואב לי פה ושם, ו"אני רוצה הביתה... עכשיו!". ובכן, יש כמה דרכים יצירתיות לטייל עם הילדים, לשכנע אותם ללכת על הרגליים שלהם או לפחות לא על הידיים שלנו.

אז איך משכנעים ילדים ללכת לטייל על הרגליים שלהם??

אורך הטיול

גיל הילד הוא בדרך כלל אינדיקציה טובה לאורך המסלול המומלץ. אז נכון שבעבר הייתם עושים מסלולים ארוכים אבל עכשיו כשיש לכם ילד הולך, וכדאי שהוא יהיה ילד הולך ולא ילד נישא, או ילד צועק או ילד בוכה, אתם כנראה עוברים למסלולי משפחות או משפחות מיטיבות לכת. בערך מגיל שנתיים ניתן לטייל במסלול של כשני ק"מ. אם הילד מתרגל את הענין כמה פעמים בדרך כלל לא תהיה לו בעיה. בגיל 3 ניתן כבר לטייל מסלולים של כ-3 ק"מ ובגיל 4 של ארבעה ק"מ. כמובן שגם תוואי השטח משחק תפקיד. ככל שהמסלול מתון יותר, בלי עליות ומורדות רבים במיוחד, כן ייטב.

הכנה מוקדמת

אין צורך להכין את הילד לאיזו משימה בלתי אפשרית, אבל נחמד לספר לו שהולך להתקיים טיול ומה צפוי לו בדרך. למשקיענים, אפשר להכין תיק קטן (לא כבד) עם כל הדברים החשובים: בקבוק מים קטן וכובע, ספרון שילווה את הדרך או הפתעות אחרות.

לעודד את הבגרות

ילדים אוהבים בדרך כלל להיות כמו הגדולים ולכן כדאי מאוד להגיד להם לפני הטיול ולאורך הדרך, כמה בוגר מצידם ללכת בעצמם; איזה יופי שהם יכולים ללכת את כל המסלול כמו גדולים; ולהזכיר איך כשהיו קטנים הם היו במנשא ועכשיו הם הולכים ברגליים שלהם. זה יכול לעודד הליכה בשלבים מסוימים, אך לא תמיד.

ללכת במקטעי מוטיבציה

"בואו נגיע עד העץ הגדול ההוא", "בואו נגיע עכשיו רק עד הסלע שנראה כמו צפרדע", בכל פעם שמגיעים לנקודה עליה הכרזנו, להכריז על יעד חדש ובכך ליצור מקטעים שאת תחילת וסופם הילד יכול לאמוד. לפעמים מסלול של טיול זה פשוט משהו ערטילאי מדי, הספירה של המבוגרים אינה מדברת לילדים, והסוף נראה רחוק... ועל כן יציאת מקטעים ויעדי ביניים מוחשיים יכולה להקל מאוד.

ליצור תחרות: "מי משיג?"

תחרות, בדומה למקטעים מן הסעיף שלעיל, יוצרת המון מוטיבציה ומתאימה לנמרצים ולתחרותיים שבין ילדינו, ולאלו שבשביל מוטיבציה צריכים להריץ גם את ההורים והאחים. מומלץ לקבוע עד לאן רצים: עד העץ הבא, עד הגשר וכו‘. זהירות! במקטעי ריצה הטיול יכול להסתיים מהר מהצפוי.

לשיר שירים ולשחק משחקים

שירים שהילד מכיר יכולים לעבוד מאוד טוב כ"שירי לכת". נסו שירים הקשורים לחגים שעברו ולחגים הבאים או שירים הקשורים לצמחיה ולבעלי החיים שבדרך. בנושא המשחקים – אפשר לשחק משחקי דרך, לאסוף אבנים / עלים / ספלולים, לחפש סימוני שבילים או כל דבר אחר שחוזר על עצמו לאורך המסלול (הרים, עצים וכו‘). משחקים יכולים להיות גם מסיחי דעת: משחקי חרוזים, משחקי שאלות כלליות וכו‘.

לקחת אופניים / בימבות וכו‘

לטיולים בהם יש שבילים מסודרים ונעימים למגע גלגל, מומלץ להצטייד ברכב קטן לפעוט ההולך. כך במקום לסחוב אותו על הידיים כשהוא מתעייף מללכת, הוא עולה על הבימבה או האופניים. בדרך זו, הוא לא הולך ודועך בקצב ההליכה שלו ואינו נכנס למצב רוח עייף ומבואס, אלא מתקדם בקצב הנסיעה וזוכה לאתגר מחודש.

לשחד...

אם אזלו כל הרעיונות, הנסיונות והמשחקים, השירים לא עוזרים והדרישות "להגיע לאוטו" ברגע זה מרקיעות שחקים (אבל בפועל אפשר לעשות את זה רק בעזרת מסוק) – שולפים את הבמבה או החטיף האהוב (יש כאלו שפירות יבשים ידברו אליהם יותר...), והפלא ופלא, אפשר להמשיך בנחת עד האוטו, או לפחות עד שהשוחד מסתיים.