מאת מיכל וימר (M.A) תרפיסטית בהבעה ויצירה, מנהלת המרכז הישראלי לפענוח ציורי ילדים

מאת מיכל וימר (M.A) תרפיסטית בהבעה ויצירה, מנהלת המרכז הישראלי לפענוח ציורי ילדים.

 

במהלך ההיסטוריה, אחת הפעמים שבהן נאלצו ילדים להיחשף למראות קשים קיצוניים ולמוות הייתה במהלך השואה.

בעיר קטנה בשם טרזין שבצ‘כיה הוקם ב – 1941 ‘גטו טרזינשטט‘. בין השנים 1941 – 1944 נכנסו לגטו טרזינשטט כ- 15,000 ילדים מצ‘כיה, מדנמרק ומהולנד שנלקחו משם ישירות להשמדה באושוויץ. חלק מצומצם מאוד מתוכם (כ-150 ילדים) הצליחו לשרוד.

בבית טרזין אשר בקיבוץ גבעת חיים, מוצגים מאות ציורים של ילדים ששהו בגטו בתקופה זו (כמו כן, מוצגים ציורים נוספים במוזיאון היהודי שבפראג). ילדים אלו, ציירו אלפי ציורים בהדרכתה של פרידל דיקר- ברנדייס, ציירת מבית הספר לבאוהאוס ותרפיסטית באמנות. הם השתמשו בדפי משרד משומשים, וציירו באמצעות עפרונות פשוטים או צבעים אקריליים שהצליחו להבריח לגטו. בכל מקרה, השתדלה דיקר – ברנדייס לאפשר להם יצירה חופשית לשם הבעת עולמם הפנימי.

הציורים של ילדי הגטו נחלקים לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה, נמצאו ציורי תיעוד מציאות הכוללים בעיקר רישומים של בני נוער המתארים את אופן החיים בגטו, לצד תיעוד מראות זוועה.

בקבוצה השנייה הכוללת ילדים בגילאים שונים, נמצאו ציורי פנטזיה שאינם משקפים כלל את התוהו ובוהו בו חיו, או לחילופין, תיעודי המציאות ‘הנורמאלית‘ שהייתה בעבר למשל: פנים הבית המוכר ותיאור המציאות המשפחתית שאיננה עוד.

הציורים הפכו עבור הילדים למציאות חלופית בה ניתן להיאחז. כתוצאה מכך, הבית מופיע רבות בציורים ומסמל אולי סוג של עוגן בתוך האנדרלמוסיה שמסביב.

הילדים משקיעים אנרגיה רבה בתיאור הפריטים הרבים של פנים הבית.

 

בציורים רבים הם מנסים לשחזר את שיגרת החיים שהייתה, חוזרים אל התמונות ואל החפצים המוכרים מפעם וכמו מלאכת מחשבת משחזרים. אך רוב הציורים, כמו זה המוצג כאן, מתקשים לשחזר את האווירה הבטוחה והרגועה מן העבר: הציור יוצר רושם קר ומרוחק,  ולחלק ניכר מהבתים אין כלל דלת המאפשרת כניסה. השמטה זו נפוצה בקרב ציורי הבית של ילדי  גטו טרזינשטט, ואין אלא להקביל בינה לבין הרצון הטבעי של הילדים למנוע כניסה מסוכנת לביתם.

בציורים אחרים, ניתן לראות כיצד הילדים מקפידים לצייר את הבית הקודם לעומת הבית הנוכחי. שם, הם מרגישים את הסביבה המוכרת, הבטוחה והמרגיעה. גם כאן, כמו בציורים הקודמים, נדמה שהקשת חוסמת בעוצמה את אור השמש, ומונעת מבעדו להאיר על הבתים. כלומר, לקשת יש תפקיד חשוב בציור בכך שהיא מעניקה הגנה לבית מפני פולשים מבחוץ.

 

 

כמו כן, חוזרים ומופיעים נושאים הקשורים למזון. כפי שניתן לראות בציור, נערכת סעודה גדולה סביב שולחן אך כלי ההגשה נטולי מאכל ומשקה.

 

 

לצד הציורים הללו ניתן גם למצוא דמויות המקרינות כוח ועוצמה, למשל בציור המצורף כאן - הדמות באדום, המופיעה בציור מגרש המשחקים. היא מצוירת ללא פנים, כאשר הדגש הוא על  הפגנת כוחה באמצעות ניפוח הכתפיים והעמידה הבריונית.

 

 

הצבעוניות ששלטת בציור זה, יוצרת מחד רושם מטעה של חדוות חיים, וצביעה שנעשתה ביד חופשית ובטוחה, אך בפועל בגלל גילו של הילד המצייר התמונה שונה לחלוטין. הילד המצייר, בן השמונה, הוא בטווח הגילאים בו מתקיימת בציורים עלילה לצד יצירת אינטגרציה איכותית בין הפריטים השונים שבציור. לעומת זה בציור הנוכחי, ולמרות הצבעוניות שבו, מתקבל רושם של בדידות וריחוק: כל דמות עומדת בפני עצמה, עגלות המשחק ניצבות מיותמות, ואף אחד לא משתמש בשירותיו של מוכר המזון  המצויר בצד ימין.

ציורי המשפחה והבית, כמו גם תיאורי הפנטזיה למיניהם, צוירו בחלק מהמקרים לאחר שהילד המצייר איבד את הוריו. למרות זאת, הילדים המשיכו לצייר את שהיה, והשתמשו בציור כייצוג לתפיסתם הפנימית שנשמרה למרות הזוועות.

 

 

על הכותבת:
מיכל וימר (M.A) תרפיסטית בהבעה ויצירה
מנהלת המרכז הישראלי לפענוח ציורי ילדים
מתוך הספר: המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים
www.todraw.co.il

 


עוד באותו נושא

יום הזיכרון בצל נגיף הקורונה

ימי הזיכרון הם תמיד קשים, אך השנה בגלל נגיף הקורונה וההתעסקות היומיומית עם מושגים כמו חולי, מוות וסכנה, מדובר בתקופה אפילו יותר קשה להתמודדות. כך תדברו עם הילדים על הנושא.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?