על האח הקטן והמזיק שלי כבר סיפרתי לכם? האח הזה, שגם כשהוא משתדל להיות נחמד, הוא תמיד מפיל אותי יחד איתו לפח?

הקערה השבורה

שלום לכולם.

על האח הקטן והמזיק שלי כבר סיפרתי לכם? האח הזה, שגם כשהוא משתדל להיות נחמד, הוא תמיד מפיל אותי יחד איתו לפח?

תשמעו מה שהוא עולל לי היום.

כשחזרתי מבית הספר פתחתי את הארון העליון במטבח וניסיתי להגיע אל קופסת הממתקים שאימא לא מרשה לי לגעת בהם כשהיא לא נמצאת. חיפשתי וחיפשתי, מיששתי ומיששתי, ופתאום, בלי כוונה דחפתי את קערת החרס המיוחדת שאמא הביאה מחו"ל, והקערה נשרה לרצפה והתרסקה.. "אוי לא" חשבתי לעצמי "הקערה שאמא כ"כ אוהבת, נשברה, מה עשיתי? " עמדתי במקומי מבוהל וחסר אונים, כשלפתע נכנס אחי הקטן, שאל בדאגה- "מה קרה?", "כלום" עניתי מיד "זאת אומרת כן, בעצם, קרה משהו, שברתי לאימא את הקערה היקרה שהיא תמיד משבחת. אמא בטוח תכעס עלי" אחי הקטן התנהג ממש כמו מבוגר, הוא לא איבד את העשתונות ואמר בשלווה "בוא נאסוף את השברים, ואח"כ נשטוף את המטבח ונסדר את הבית, ואז, אמא כל כך תשמח כ"כ שעזרנו לה בניקיון של פסח שיהיה לה קשה לכעוס עליך",

"רעיון מצוין" אמרתי וחשבתי לעצמי שאח קטן לא תמיד מזיק לפעמים הוא יכול גם להועיל.

ביחד סדרנו את כל הבית ואפילו שטפנו את הרצפה. טרחנו והזענו, עד שלבסוף נראה הבית מצוחצח ומבריק. כשאמא הגיעה וראתה את התוצאה היא ממש נדהמה: "מי ניקה פה? אתם? אני לא מאמינה, איזו הפתעה, לא ידעתי שאתם מסוגלים לנקות כך בחיי, כל הכבוד לכם, אני ממש שמחה".

"עכשיו, עכשיו" לוחש לי אחי ובועט ברגלי, "עכשיו תספר לה על הקערה", אני מסכים בחוסר חשק "אמא, תקשיבי, אבל עשיתי גם מעשה רע, הקערה היפה עם הקישוט הוורוד שאת אוהבת אז...אז.."

"נו מה איתה" שואלת אמא, "היא היא...נשברה לי..", אני מגמגם בפחד. "הקערה עם הקישוט הוורוד?" אמא בקושי נזכרת "אה זו סתם קערה זולה, חוץ מזה כבר נמאס לי ממנה" כך אומרת אמא בביטול, ויוצאת מהבית כולה נפוחה מגאווה, כנראה כדי לספר לכל השכונה על הילדים החרוצים שלה. "קערה זולה היא אמרה" אני לוחש לאחי כלא מאמין "בכלל לא היינו צריכים לנקות, גם כך אמא לא היתה כועסת. ויותר גרוע, עכשיו היא יודעת שאני מסוגלים לנקות כך את הבית ותצפה שנעשה לה הפתעות כאלה שוב". אחי הקטן פוסע לאחור בצעדים קטנים ואחר פונה בבת אחת לאחור ורץ לחדרו. הוא פוחד שאתנקם בו על ששוב הפיל אותי בפח, כמו תמיד. האמת היא שבא לי להחטיף לו מנה הגונה, אבל אני כל- כך הרוג מהניקיון הזה, שאין לי כוח להרים את היד...

 

 

 

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת



.

 


עוד באותו נושא

בית הספר לעוברים

ספר ילדים מקסים, צבעוני, משעשע ומעצים, שמתאים בדיוק לילדים שזה עתה קיבלו את התפקיד החשוב: להיות אחים גדולים.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!