מקום ראשון בתחרות התחפושות

"תראה כמה שאני יפה" אמרתי לאחי הגדול, לאחר שלבשתי את תחפושת אסתר המלכה, ואיפרתי את פני.

"את בכלל לא יפה!" לגלג אחי.

הוא בכלל לא הסתכל עלי.

הוא היה עסוק בסידור גלימת התכלת על כתפיו. "תראי כמה שמתאים לי להיות מרדכי היהודי" הוא השוויץ.

"בכלל לא מתאים לך!" אמרתי בכעס, אחי נעלב, חטף מידי את כלי האיפור, הסתתר מאחורי הכורסא והתחיל לשיר- אני אזכה, מקום ראשון בתחרות התחפושות... ואת רק תעשי לעצמך בושות...

"אמא, אמא" התחלתי לילל. "מה קרה חמודה." אמא הציצה מהחדר הסמוך. "עמנואל מעליב אותי" קיטרתי. אמא הביטה בי ובאחי ואמרה- "וושתי והמן, בואו התקרבו אלי".

"מה?" צרח אחי "אנחנו בכלל לא וושתי והמן, ."אנחנו אסתר ומרדכי!"

"באמת?" שאלה אמא "אז למה אתם מתנהגים כמו וושתי והמן?"

"אני מתנהג כמו המן?" שאל אחי בקול מופתע.

"בוודאי" אמרה אמא "אתה מתנהג ברשעות וטיפשות, כך התנהג גם המן, בואו תראו, אמא פתחה ספר תנ"ך הושיבה אותנו לידה והתחילה להסביר למה היא מתכוונת, "הנה כאן כתוב- ויאמר ממוכן לפני השרים, ממשפט זה הבינו חכמינו שממוכן (שהוא המן המועד לפורענות) היה הדיוט קופץ בראש. לדעתם המילה לפני פרושה- קודם. כשאחשוורוש ביקש עצה מה לעשות עם וושתי המורדת קפץ המן קודם לכולם והביע דעתו.

"אבל אמא" התפרץ לפתע אחי לדברים. "חמור קופץ בראש" לעגתי לו, והוא השתתק.

אמא המשיכה- "בואו נראה מה הציע המן למלך, בהתחלה אומר המן- לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה, והוא מתכוון שוושתי מתאכזרת גם אליו, ולכן הוא רוצה להיפטר ממנה. המן מוסיף כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות את בעליהן בעניהן, המן כאילו דואג לכל הבעלים במדינה, אבל בעצם הוא דואג לעצמו, הוא רועד מפחד, שמא אשתו זרש, תיקח דוגמה מהמלכה ותתחיל לעשות לו את המוות. הוא מציע- ומלכותה יתן לרעותה הטובה ממנה ובכך הוא מציע למלך שינשא לביתו שלו כי הרי אין טובה ממנה, לדעתו.

"אז הוא נראה לי די חכם ההמן הזה" אמר אחי.

אמא נענענה בראשה- "לא הוא לא היה חכם, למזלנו הוא היה טיפש. בזכות טיפשותו ניצלנו.

אם המן היה מבצע את הגזירה להשמידנו מיד, אוי ואבוי היה לנו. אבל מכיוון שהמן החליט להפיל פור, נדחה מועד הגזירה באחד עשר חודש ובזכות העקוב ניצלנו. במקום אחד אפילו נאמר שהמן הוא צורר היהודים, צורר מלשון כורך קושר. כלומר בגזרותי עורר בנו המן את רגש האחדות.

"אמא צודקת" אמרתי לאחי והוצאתי לו לשון "אתה מתנהג בדיוק כמו המן טיפש אגואיסט ואכזר, גרגמל שכמוך!"

"ומה איתך"? פנתה אלי אמא "מדוע את מתנהגת כמו וושתי?"

"איך התנהגה וושתי?" שאלתי בסקרנות, אמא עלעלה בספר התנך ואמרה- "בואו נראה, הנה כאן כתוב- גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בבית המלכות אשר למלך אחושוורוש למה עשתה וושתי משתה? כדי להשוויץ, ולהראות לנשים כמה יפה היא ועשירה. "שוויצרית כמוך!" אמר לי אחי ועשה לי קרניים. אמא התעלמה והמשיכה- כמו כן רצתה וושתי להתגאות ולהראות שהיא בעצם עיקר המלכות, מפני שהיא ביתו של בלשצר, ושרק בזכותה אחשוורוש הוא מלך. וושתי נהגה בטיפשות כשהתחצפה אל בעלה והמרתה את פיו לפני כל המוזמנים. אולי אם היתה קצת יותר נימוסית, היתה מגלה לבעלה בשקט, את הסיבה האמיתית בגללה לא רצתה לבוא ולהראות עצמה (הסיבה היתה הצרעת שכסתה את גופה) אולי אז היה אחשוורוש סולח לה.

"זהו זה!" צרח אחי "את בדיוק כמו וושתי- גנדרנית, שוויצרית, וחסרת נימוס, אלכסיס שכמותך!"

"אבל ילדים!" אמא התחילה לאבד את סבלנותה "אתם ממשיכים להתנהג כמו שני שונאים, אם אתם רוצים להראות כמו מרדכי ואסתר, אתם צריכים להראות אהבה ודאגה אחד כלפי השני.

מרדכי הרי גידל את אסתר היתומה והיה לה אב, על מרדכי נאמר- איש יהודי היה בשושן הבירה- כלומר לא רק בביתו היה יהודי, אלא גם בשושן, בעיר ברחוב, בין הבריות, הוא היה גיבור חיל שלא נטמא במאכל הגויים, וברוח זו חינך את אסתר.

"ואיך היתה אסתר?" שאלתי, חסרת סבלנות.

"אסתר?" חייכה אמא "בואו נבדוק, כאן כתוב- ובהגיע תור אסתר לא ביקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך וכו‘, כלומר אסתר לא ביקשה שום תמרוק ושום בושם, כי לא התגאתה ביופיה. היא הופיעה לפני אחשוורוש בלי איפור, כשפניה חיוורות (כי לא אכלה דבר) ועצובות (מפחד התבוללות) ובכל זאת מצאה חן בעיני רואיה. אסתר היתה גם חכמה מאוד. היא הקשיבה לעצת דודה ולא הגידה את עמה ומולדתה היא ידעה שאם תגלה תעורר את קנאת כל הנשים בעם היהודי והשנאה תתלקח. אסתר שמרה את סודה בצורה טקטית ובנימוס מבלי לפגוע באחשוורוש.

"מה?" צחק אחי "אישה הצליחה לשמור סוד?, זה ממש נס פורים אני חושב"

"אויש, תשתוק כבר" כעסתי עליו "אתה לא יכול להיות רציני לרגע? תן לשמוע!"

"שימו לב אילו יחסים נהדרים שררו בין אסתר ומרדכי" המשיכה אמא בהתלהבות "כאן כתוב- ובכל יום ויום, מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. כלומר מרדכי דאג לאסתר שהיתה עצובה כל כך, הוא פחד שתחלה, הוא פחד גם שאחשוורוש יכעס עליה על שהיא אינה מגלה לו את מוצאה.

יום יום במשך חמש שנים, מאז נלקחה אסתר אל בית המלך, הלך מרדכי לבדוק מה שלומה, כדי שלא תרגיש בודדה.

בזכות שיתוף הפעולה בין אסתר למרדכי ניצל העם היהודי מהגזירה.

מרדכי שמע את מזימתם של בגתן ותרש, להרוג את אחשוורוש, העביר את הדברים לאסתר, אסתר סיפרה זאת לאחשוורוש, וכך הצילה את חייו. אחשוורוש הבין שבזכות מרדכי ניצלו חייו לכן נתן לו כבוד ויקר, ואפילו נתן לו את טבעתו שיחתום בשמו על ביטול הגזירה. ואילו את המן שרצה להשמיד את מרדכי, ציווה לתלות על עץ גבוה.

וליהודים היתה שמחה ואורה, בזכות מי? בזכות אסתר ומרדכי "

אמא סיימה את הסבריה, סגרה את הספר והביטה בנו בחיוך.

אני ואחי הסתכלנו על הרצפה, ממש התביישנו בעצמנו.

הדברים השפיעו עלינו מאוד. הסתכלנו אחד על השני, ואחי הושיט לי את כלי האיפור שחטף ממני. אני לא רציתי אותם. לקחתי צמר גפן ומחקתי את האיפור מפני. נתתי יד לאחי. אמרנו תודה לאמא ויצאנו מהבית כמו שני חברים טובים.

בזמן תחרות התחפושות המשכנו להסתכל אחד אל השני במבט מיוחד- קצת מבויש, קצת עצוב, קצת אוהב, וקצת דואג...

ואולי...

בזכות המבט הזה זכינו שנינו, במקום הראשון.

*מקורות: ילקוט מעם לועז, מגילת אסתר, מאוצרנו הישן ב. יאושזון, ספר אורה ושמחה.

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת