צעצועים במקום הורים

אתם יודעים? לפעמים אני ממש מקנא בערן, התלמיד החדש שלנו.

הוא תמיד לבוש בבגדים הכי יפים. ויש לו את הילקוט הכי יפה. ושני מחשבים. ועטים מיוחדים שלאף אחד אין. והוא דווקא ילד נחמד. לא שוויצר כזה.

הלוואי שלי היה משהו חדש. תמיד אני לובש בגד שעבר אלי מאחי הגדול ומקבל קלמר שהיה שלו בשנה שעברה.

יום אחד תפסתי אומץ ופניתי אל ערן "תגיד, אפשר לבוא אליך?" ערן ממש שמח למשמע בקשתי - "בטח. אתה יכול לבוא היום." הוא מסר לי את הכתובת. ובאותו ערב כבר התייצבתי מול דלת ביתו. דפקתי קלות בדלת. ציפיתי שאמא שלו תפתח לי. אבל דווקא הוא פתח- "שלום לך. נחמד שבאת. בוא."

נכנסתי. הבית היה ריק. אף נפש חיה. אבל החדר של ערן היה מלא.

מלא בצעצועים וספרים ומחשבים. אייפון, אייפד, וכל מסך אפשרי.

"וואו ערן. איזה חדר יש לך. מהסרטים" כשהקנאה בוערת בי רצתי ממשחק למשחק. נגעתי בכדור. מששתי את המחשב. הרחתי את הפאזל. לא ידעתי במה לבחור קודם. ערן הביט בי משועשע. "אה. זה סתם שטויות" הוא אמר על כל דבר שהתלהבתי ממנו.

מה קורה לילד הזה? הוא נורמאלי? כל כך הרבה צעצועים. ממש חדר חלומות והוא לא נראה מאושר בכלל.

לפתע נשמעה דפיקה קלה בדלת. הדלת נפתחה ואל החדר נכנס זוג יפהפה. לבוש בהידור. כמו איזה זוג אורחים מאמריקה. "שלום ערני. תראה מה קנינו לך: הסקטבורד שבקשת. אתה שמח חמוד? עכשיו תקשיב. אבא צריך ללכת לפגישת עסקים. ואני חייבת ללכת לחתונה של חברים. אתה יודע איך זה... הנימוס מחייב. אתה לא עצוב נכון? אני רואה שיש לך חבר אז לא תישאר היום לבד. יופי. אז להתראות ממי. נשתדל לחזור מוקדם".

ערן בקושי הספיק להוציא מילה מפיו. תוך שניה נשאר מזוג ההורים שלו רק ריח של בושם ומי קולון.

עכשיו אני מבין למה ערן עצוב.

יש לו המון צעצועים אבל ההורים שלו כל הזמן עסוקים.

ערן התנצל בפני "אתה מבין? ההורים שלי בקושי בבית. כל הזמן עסוקים בלעשות כסף. אבל אני לא מתלונן. הם מפצים אותי".

בבת אחת הקינאה שלי התפוגגה.

עכשיו אני כבר לא מקנא בו.

לי אין כל כך הרבה צעצועים אבל לפחות יש לי הורים. אומנם רוב הזמן הם מנדנדים ויוצא לנו לריב.

אבל זה הרי הכיף של החיים. לא?

אז הזמנתי אותו אלי, והוא הצטרף למריבה הגדולה שלי עם אחי, ולארוחה הגדולה עם כל המשפחה, ולצחוק ולשירה, ומאז הוא כמעט גר אצלי, ובכל פעם הוא מביא משחק חדש, כדי שיהיה לכולנו (יש לי 4 אחים) על מה לריב ולנצח ולצחוק.

וככה גם אני וגם הוא יותר שמחים.

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת