הפאזל

אתמול קנה לי אבא פאזל מקסים, 150 חלקים, פאזל קשה, אבל אני מאוד אוהב אתגרים, אז ישר כשאבא נתן לי אותו, התיישבתי והתחלתי לחבר אחד לאחד לפי הציור ולפי הצבע.

ממש עבודת נמלים.

לקח לי כמעט שעה לסדר חצי מהפאזל, כשלפתע הגיע אחי הנודניק ושאל: "מה אתה עושה?" כמובן שלא עניתי לו. הייתי עסוק מדי. אז אחי המשיך: "תגיד, איך משחקים בזה? אני רוצה לעזר לך."

"זה לא בשבילך"! צעקתי עליו וקיוויתי שיסתלק, אבל טעיתי. אחי החליט לעזור לי. הוא הניף יד, ותוך שניה כל מה שבניתי וחיברתי היה מפורק לחתיכות קטנות.

"למה, למה?" צעקתי. "למה עשית לי את זה?"

אמא הגיעה בריצה. "מה קרה?" שאלה.

"אני רק רציתי לעזר לו לחבר", אמר אחי בקול תמים.

"פיזרת לי בכוונה"! כעסתי.

אתם יודעים מה זה לבנות משהו במשך שעה, ופתאום הורסים לכם הכל סתם כך? הרגשה איומה.

לא הצלחתי להתאפק והפלקתי לאחי מכה על הטוסיק. הוא פרץ בבכי. אמא הביטה בי בתוכחה ואז הרגשתי איך הדמעות עולות לי לגרון מרב רגז.

רצתי מהר לחדר ופרצתי בבכי יותר חזק משל אחי. אחר כך כששנינו נרגענו, לא חזרנו לדבר.

פשוט כך, כאילו שאנחנו לא אחים.

אני רואה אותו, אבל מתעלם. הוא עובר לידי כאילו אני שקוף.

"נו, מתי תתפייסו כבר"? מנדנדת אמא. "אתם מוציאים אותי מדעתי עם הברוגז הזה. שניכם משועממים עד מות. למה לא תשחקו יחד? בשביל מה אתם אחים"? אמא יכולה לנדנד עד מחר. אני כל כך כועס על אחי, שבחיים אני לא אדבר אתו"!

אבא הגיע מהעבודה. הוא מסתודד עם אמא, אחר כך לוקח את אחי הצדה, ויחד הם בונים מחדש את הפאזל. לאחר מכן בא אחי ואומר בקול מתחנחן: "סליחה, לא ידעתי שככה משחקים, אתה לא רצית להראות לי, אז בלי כוונה פירקתי לך".

אני מביט בפאזל ורואה שהוא כמעט גמור, מביט באמא שכל כך מצפה שנתפייס, מביט באבא שכל כך התאמץ כדי שנשלים, ורק בשבילם אני אומר: "בסדר, אני סולח".

אחי קופץ משמחה ופתאום הוא קופץ עלי ומחזיר לי מכה. "את זה אני חייב לך ועכשיו גם אני כבר לא כועס", הוא אומר.

"מה, למה זה מגיע לי"? אני צורח ומתחיל לרדוף אחריו מסביב לשלחן. אני נוגע בו, ואז הוא מסתובב ומתחיל לרדוף אחרי. אמא מחייכת. סוף סוף הכל כרגיל. לי כבר לא משעמם בכלל.

ממש כיף להתפייס ולא אכפת לי אפילו שבשעת הריצה העפנו בלי כוונה את הפאזל מהשולחן והוא שוב התפרק לחתיכות. רק אבא נראה קצת כועס. אנחנו צריכים לחבר מיד מחדש, אחרת הוא לא ידבר אתנו שבוע.

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת