השבוע חל יום הבטיחות בדרכים ולא יכולתי להישאר אדישה.
השבוע חל יום הבטיחות בדרכים ולא יכולתי להישאר אדישה.
המספרים מדברים בעד עצמם: מתחילת השנה נפגעו בתאונות דרכים 346 ילדים, מתוכם נהרגו 23 ילדים ונפצעו קשה 129 ילדים, שחייהם וחיי משפחותיהם כבר לעולם לא ישובו להיות אותו דבר.
לפעמים אין מה לעשות מול אותו נהג שיכור או סתם חסר אחריות שנוסע מולך בכביש. אבל יש דבר אחד בו אנחנו כן יכולים לשלוט בהקשר הזה ושחשוב לי במיוחד לכתוב לכם עליו: חינוך חינוך וחינוך.
הכל מתחיל בבית ואין מה לעשות, חינוך מתחיל בדוגמא אישית.
כל מי שנוסע בשעה 8 בבוקר בקרבת גני ילדים או בתי ספר רואה לנגד עיניו דוגמא לחוסר הסבלנות על הכביש שיש בארץ: נהגים חונים בחניה כפולה כדי להוריד את הילדים ליד ביה"ס, הורים מורידים את הילדים בצד השני של הכביש ונותנים להם לחצות אותו בריצה בלי להסתכל, נהגים לא סבלניים שצופרים להורים שמורידים את הילדים שלהם ליד הגן, נהגים שחולפים במהירות מסוכנת ליד בתי ספר וגני ילדים, שחוסמים מעברי חצייה, שעולים על מדרכות... ובוודאי גם לכם יש אין ספור דוגמאות משלכם.
הורים שנוהגים כך, הורים שחונים כך, הורים שעולים על המדרכה ומסכנים את הולכי הרגל כדי לחסוך חיפוש חניה מרוחקת יותר, שחוסמים מסלול "רק לרגע" ומאפשרים לילד לרדת באמצע הכביש, כבר לא משנה מה יסבירו מאוחר יותר לילדים שלהם בקשר לבטיחות בדרכים. הילדים רואים מהצד, מפנימים ולומדים. הם לומדים שכשאמא צריכה לעצור "רק לרגע" באמצע הכביש כדי להוריד ילד ולעכב טור מכוניות שלם אחריה שעוקף אותה בצורה מסוכנת, זה בסדר. הילדה שיושבת במכונית שאחריה מבינה מהתגובה של אבא שזה אסון לחכות אפילו עוד שנייה אחת וחייבים לעקוף בפראות, תוך כדי צפצופים קולניים וגידופים. כל אחד רואה רק את עצמו ואת הצרכים המידיים שלו, והילדים שיושבים בשקט מאחורה ולומדים ומפנימים כתלמידים נאמנים: לי מותר מה שלאחרים אסור, כללים בכביש נועדו כדי לכופף אותם ובטיחות בדרכים היא רק עוד סיסמה שהמבוגרים אומרים – אבל לא באמת מתכוונים.
רוצים עוד כמה דוגמאות להורים כאלה שאני רואה כל יום מסביבי? הורים שמסכימים לוותר על חגורת בטיחות כשנוסעים רק עד קצה הרחוב, משדרים לילדים שלהם מסר כפול על חשיבות החגורה ומסכנים אותם באופן מיידי. כן, גם עד קצה הרחוב עלולה לקרות תאונה קטלנית לילד לא חגור.
הורים שמסכימים לוותר על חבישת קסדה בשעת רכיבה על אופניים כי הילדים מתעקשים שזה לא "קול" או "לא נוח", מסכנים אותם בפגיעת ראש במקרה של נפילה.
הורים שנוהגים להשתמש בטלפון נייד בזמן הנהיגה ובמיוחד כשהילדים ברכב, מסכנים אותם בתאונה ומלמדים אותם שיש דברים יותר חשובים מזהירות בדרכים, נהיגה בטוחה ולשון החוק. שיחה עם הסבתא או המשרד, למשל.
האם זה המסר שאנחנו רוצים לשדר לילדים שלנו?
כי עד שאנחנו ההורים לא ניתן לילדים שלנו דוגמה אמיתית לנהיגה זהירה, להתחשבות, לסובלנות ולכיבוד החוקים שנכתבו בדם, עולם כמנהגו ינהג. נמשיך לצקצק ולקטר על תרבות הנהיגה בארץ אבל לא נבין שאנחנו אלה שיוצרים אותה, כי כל המילים שנאמר לילדינו לא שוות את מה שהם רואים בפועל.
הרבה דברים לא נמצאים בשליטתנו בנוגע לתאונות דרכים. הנהגים האחרים, תנאי הדרך וגם טעויות אנוש שקורות. בואו ניקח אחריות על הדבר האחד שכן יש לנו שליטה עליו – החינוך. בואו נראה לילדים שלנו איך צריכים לנהוג, מהי תרבות נהיגה אמיתית, איך נזהרים בדרכים ושומרים על עצמנו ועל הסביבה. רק כך, אלי יהיה סיכוי שבשנה הבאה המספרים האיומים שהבאתי בתחילת הכתבה יהיו נמוכים יותר.
מה כן לעשות?
ללמד את הילדים לחצות כביש, כבר מגיל צעיר ביותר. להסביר את העקרונות, למה חשוב לשים לב וכד‘. לתרגל ולהתאמן, למצוא את המסלול הבטוח לבית הספר ולצפות בילדים כשהם מתרגלים חציית כביש. היום כשרוב היציאות שלנו מהבית הן ברכב, זה חשוב שבעתיים כן להקדיש זמן שבו הולכים ברגל ומוודאים חצייה נכונה.
לחבוש קסדה בכל רכיבה על אופניים/סקטבורד‘ גלגיליות וכד‘. מגיל צעיר אפילו בתלת-אופן. להצטייד במחזירי אור כשיוצאים מהבית בחושך ובפנס לאופניים.
לא לאפשר הסחות דעת כשנוסעים ברכב. נסיעה צריכה להיות רגועה וללא מריבות בין הילדים במושב האחורי. במידת הצורך, עוצרים בצד ולא ממשיכים עד שהרוחות נרגעות ומסבירים לילדים שמטעמי בטיחות אי אפשר להמשיך לנסוע עד שלא כולם יושבים בשקט מאחור, גם במחיר של איחור למקום אליו רוצים להגיע.
לחגור חגורת בטיחות בכל נסיעה ולחגור את הילדים בכסא בטיחות מתאים לגודלם בכל נסיעה, גם הקצרה ביותר. לשים לב שלא יהיו אביזרים שעשויים לסכן את הנוסעים ברכב בשעת עצירה פתאומית.
לשים לב איפה הילדים משחקים ולוודא איתם שהם יודעים איפה מותר ואיפה אסור. ילדים קטנים לא תמיד שמים לב ויכולים בהיסח הדעת לרדת לכביש. אם משחקים בכדור, לשים לב שזה לא יהיה בקרבת הכביש, להנחות את הילדים לעולם לא לרוץ אחרי הכדור. להזכיר לילדים לעולם לא להתפרץ לכביש, במיוחד מבין מכוניות חונות.
והכי חשוב: לדבר עם הילדים, לאפשר לשאול ולענות תוך מודעות מתמדת לנושא!
סעו בזהירות!!
שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמאבא
עוד באותו נושא
לקראת יום כיפור: יש להשגיח על ילדים בזמן רכיבה על אופניים מפני פגיעות גופניות ובעיקר פגיעות ראש.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...