שפעת משופעת

שמי שיר, ואני גמישה, זריזה וחזקה. בקיצור, אני המלכה של חוג התעמלות הקרקע. אם להגיד את האמת, יש לחוג הזה שתי מלכות. אני וניצן. שתינו מעולות.

לקראת מופע הסיום של חוג התעמלות הקרקע, הדגישה בפנינו המדריכה, שחובה עלינו להגיע לחזרה הגנרלית.

החזרה הגנרלית היא החזרה האחרונה לפני המופע והיא נורא חשובה. התרגשתי פני החזרה הזו כאילו היא ההופעה בעצמה, התכוננתי התלבשתי התרכזתי, אבל שניה לפני שיצאתי מהבית שמעתי את קולה של אמא- "הי שיר...לאן זה? את לא רואה איזה מזג אויר בחוץ? את לא יוצאת נקודה."

פתחתי חלון, רוח קרה מלווה בטיפות גשם חדות ומצליפות התקיפה את פני והאדימה את אפי. סגרתי מיד את החלון. באמת מזג אויר מחורבש? מה עושים? הרי הדריכה אמרה שחובה לבוא וזו חזרה חשובה. מצד שני, לצאת בגשם הזה...אולי זו טעות?

התקשרתי בהיסטריה לניצן- "ניצן, אתה הולכת לחזרה? אמא שלי לא מרשה לי לצאת" מיהרתי להגיד.

"גם לי לא מרשים, אז מה? מי מקשיב להורים הדאגניים האלה? בטח שאני הולכת" אחרי שניתקתי את הטלפון ניגשתי אל הדלת, פתחתי אותה מעט וכמעט עפתי לאחור. חזרתי לחדר והתפשטתי. אני לא הולכת לחזרה. איזה כיף לניצן, היא כזו אמיצה. היא מחליטה ועושה. היא לא מתלבטת כמוני. לא חשוב מה אומרים ההורים, מה אומרות החברות. היא ילדה החלטית.

השעה של החזרה עברה כמו סיוט, כל הזמן ניסיתי לדמיין כמה הגיעו, ואם החזרה הצליחה, ואם הם עשו משהו חדש.

למחרת, לא הגיעה ניצן לבית הספר, בערב, שעה לפני ההופעה התקשרתי אליה- "מה שלומך ניצן? את מתכוננת להופעה?"

"אחו...אחו" השתעלה ניצן "על מה את מדברת, אני עם חום גבוה, מרותקת למיטה, עשית בשכל שלא באת אתמול לחזרה, כל כך נרטבתי בדרך שחטפתי הצטננות קשה. את תצטרכי לעשות גם את התפקיד שלי שיר, את מוכנה?"

"בטח...בטח...איזו שאלה" אמרתי "בשביל מה יש חברות?"

ועשיתי גם את התפקיד שלה, וכשהייתי על הקורה המשופעת חשבתי על זה שניצן עכשיו עם שפעת, וכשעשינו שכיבות שמיכה, חשבתי על ניצן מתחת לשמיכה. ולקינוח חשבתי שאיזה מזל שאני לא אמיצה והחלטית, כמו החברה שלי, ניצן.

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת