סליחות של הורים וסליחות של ילדים

גם בהורות מלוות אותנו הסליחות כל הזמן ובכתבה זו רציתי להתעכב ולחשוב קצת מתי אנחנו מבקשים סליחה מהילדים שלנו, מתי בכלל נכון לבקש מהם סליחה, מתי נכון לדרוש מהם לבקש סליחה ומתי זו סליחה מיותרת, שנאמרת מהשפה ולחוץ ולא באה מהלב ולכן חבל להתעכב עליה.

מה בכלל מלמדת הסליחה את הילדים שלנו?

אולי נתחיל מהסוף. הסליחה מלמדת את הילדים שלנו שכולנו אנושיים. שמותר לטעות, שאפשר לשגות אבל שיש לשגיאה הזו מחיר. המחיר הוא לרוב פגיעה במישהו אחר וצריך להכיר בכך ולתקן. אחת הדרכים לתקן את המשגים שלנו היא באמצעות בקשת סליחה. כשהסליחה גם מלווה במעשים, היא מקבלת משנה תוקף ומוכיחה למי שפגענו בו שאכן מדובר בחרטה אמיתית ומאפשרת לסלוח לנו ולשקם את היחסים.

מתי אנחנו דורשים מהילדים שלנו לבקש סליחה?

כל ההורים מכירים את ה"סליחה האוטומטית" שאנחנו אומרים לילדים שלנו לבקש בסיטואציות מסוימות. מה בדיוק שווה הסליחה האוטומטית הזו, בה הילדים ממלמלים "סליחה" כי חייבים, כי ככה אמרנו להם?

ובכן, יש מקומות בהם יש לסליחה הזו, כן, גם האוטומטית ערך רב. כשאנחנו עומדים על כך שהילדים שלנו יבקשו סליחה אם הכו או פגעו בכוונה, או שלא בכוונה, בילד אחר, לסליחה יש ערך חברתי. היא מלמדת את הילדים שלנו מגיל צעיר מה הוא הקוד החברתי, כיצד נכון וראוי להתנהג, וגם אם ילדנו בן השנתיים לא ממש מתכוון או מבין את הסליחה שכרגע ביקש מהילד שאת הצעצוע שלו החריב, הוא מפנים את קוד ההתנהגות הראוי ויש לקוות שככל שיגדל ויתבגר, הוא יטמיע את ההתנהגות ויגיע אליה מתוך הבנה אמיתית.

מצד שני, יש מקומות בהם הסליחה האוטומטית הזו מיותרת ואפילו משפילה. להכריח ילד קטן ששפך את השוקו לבקש מאיתנו סליחה, לא משרת שום מטרה. גם להכריח אחים באמצע מריבה לבקש אחד מהשני סליחה, לא בהכרח גורם לשום ערך מוסף. אבל חשוב לזכור שכל החוכמה היא לזהות את הסיטואציה ולהתאים את התגובה לגיל הילד, לפגיעה שהתרחשה, ליכולת של הצד השני להעריך את הסליחה ובאמת לסלוח ובחשיבה קדימה, מה הסליחה תיתן לילד שמבקש אותה, מה היא תיתן לסביבה וכיצד היא משתלבת כאלמנט חינוכי.

לכן, הסליחה האוטומטית, ראוי שלא תהיה אוטומטית בכלל אלא תוצאה של שיקול דעת ומחשבה.

מתי אנחנו ההורים צריכים לבקש סליחה מהילדים?

גם כאן, התשובה איננה חד משמעית אלא דורשת מחשבה. במקרים מסוימים, בקשת סליחה מהילדים הנה מזיקה ואפילו הרת אסון. למשל במקרה בו ילד רץ לכביש, ההורה תופס את הילד וגוער בו בצעקה רמה. הילד נבהל ומתחיל לבכות וההורה מתנצל ומבקש מהילד סליחה. מסיטואציה כזו, הילד אינו מפנים את חומרת המעשה שלו והסליחה מקלקלת את האפקט של הגערה שאמורה ללמד את הילד, לחנך ולהזהיר אותו. הורים לא צריכים להתנצל בפני הילד על אלמנטים חינוכיים, על העובדה שהם לא מרשים משהו או על הגבלות שהם בוחרים להגביל אותו. בקשת סליחה כזו מחלישה את ההורים ואת יכולתם לשמש כדמות מחנכת ומציבת גבולות.

אז מתי כן צריך לבקש סליחה מהילדים שלנו?

אם הגזמנו, אם פגענו, אם לא הקשבנו להם עד הסוף ואם באמת מגיעה להם התנצלות. במקרה בו התרגזנו עליהם וגילינו שזה בכלל לא היה באשמתם, במקרים בהם שכחנו משהו שהבטחנו להם או אם כעסנו בצדק, אבל הוצאנו עליהם עצבים של יום שלם, מומלץ, כדאי ורצוי לגשת אליהם בנחת, לומר להם שחשבנו על זה ואנחנו באמת מצטערים ומבקשים סליחה שכעסנו יותר מדי, ששכחנו את מה שהיה חשוב להם או שלא הקשבנו להם עד הסוף.

איך עושים את זה?

כשמתנצלים, כדאי להיות מאד ספציפיים ולהסביר מה עשינו לא בסדר לדעתנו. אם יש פיתרון למצב, אפשר גם להציע פיתרון (שימו לב – פיתרון אבל לא פיצוי).

חשוב לשים לב שהתנצלויות לא הופכות לשיטה של סחטנות רגשית. לא ככלי של הילד לסחוט מכם ההורים התנצלויות כמשאבה רגשית וגם לא כהרגל של הילד להתנצל באופן סדרתי כדרך להתחמק בקלות ממעשים לא יפים.

לסיום,

כשעושים שימוש נכון בבקשת סליחה, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו חמלה, אנושיות, כבוד, נימוס והתנהגות ראויה.

גמר חתימה טובה!

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמ‏אבא