אני ואנה העולה החדשה

שלום חברים שלי,

רציתי לספר לכם על אנה, העולה החדשה שהגיעה אלינו לכיתה לפני חודש.

ביום הראשון היא נכנסה לכיתה ואני התחלתי לצחוק.

היא נראתה נורא משונה, לבשה מן בגדים ישנים שבכלל לא באופנה, וגם אמרה לכולם- "שלום אני ברוך הבא".

כזאת מצחיקה, במשך כל החודש, בכל פעם שהיא ניסתה להגיד משהו, דבר ראשון הייתי מתגלגל על הרצפה מרב צחוק ואחר כך אומר לה- "אנה, כל כך הרבה שגיאות יש לך, את חייבת לזכור שאת נקבה, ונקבה אומרת אני אוהבת שוקולד ולא אני אוהב שוקולד, וגם המבטא שלך, זה נורא, את צריכה להתאמן, כל יום לפני המראה, תעשי רררה, רררה, ככה מהגרון".

אנה לא נעלבה, היא דווקא השתדלה, אבל לא כל כך הצליחה ואני חשבתי לעצמי- "כמה שאנה טיפשה". כשהיא ביקשה ממני אתמול להיות חבר שלה, לא הסכמתי בשום אופן, מה אני צריך לידי כזו קשת הבנה? חשבתי לעצמי.

ואז אנה אמרה במבטא כבד ועברית קצת צולעת- "טוף, לא צריך אתה להיות חבר שלי, אבל בגלל שאתה טוף וכל הזמן עוזר לאני. אנה עכשיו תבדוק לך השיעורים בחשבון"

אנה חטפה מידי את מחברת החשבון עיינה והתחילה לצחוק. בפעם הראשונה שהיא צחקה עלי בקול, היא תקנה פה ותיקנה שם ואמרה שאני טיפשון.

כשבדקה המורה את מחברתי, התפלאה על התקדמותי הרבה. עכשיו אני יודע שאנה כנראה לא כל כך טיפשה, אבל בכל זאת בכל פעם שאנה ואני נפגשים אני צוחק על העברית שלה, והיא צוחקת על החשבון שלי.

אבל נדמה לי שעוד מעט אפסיק לצחוק כי אנה משתפרת מיום ליום בזכות עזרתי. (אני אפילו מביא לה את הבגדים שקטנים על אחותי) ואילו אני, בחשבון אני נשאר טיפשון, וזה כבר ממש לא מצחיק.

על הכותבת:
זהר אביב,
כותבת סדרות לגילאי 8-12 בניהן: כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא ומסע מצמרר.
ספריה מעודדי קריאה וערכים חברתיים.
לאתר הסופרת