התערבות הורים במריבות ילדיהם

"אמא, הוא מרביץ לי", "אבא, היא מפריעה לי", "נווו, תגידו לה". מוכר לכם?

הורים רבים להם אני ממליצה שלא להתערב במריבות של הילדים שלהם מתלוננים שזוהי משימה בלתי אפשרית.

ואני לא מכירה בית אחד שתופעת המריבות בין הילדים לא קיימת. אינני מכירה הורים רבים שיכולים להעיד על עצמם שהמריבות הבלתי פוסקות אינן מפריעות להם, שהם יכולים להתעלם מהמריבות ולהמשיך בעיסוקים שלהם, או שהם נשארים אדישים למתרחש ואינם מתערבים.

כך שכולנו באותו מצב.

וככל שנקדים להבין את הסיבות למריבות והסיבות לדרישת הילדים לנוכחותנו כך יקל עלינו לעמוד בהמלצה ש"לא להתערב במריבות הילדים". רוב המריבות בין אחים פורצות בגלל סיבה אובייקטיבית בין היתר בגלל ניגוד רצונות ביניהם. למשל שניהם רוצים לשחק במחשב או לצפות בתוכניות שונות בטלוויזיה באותו זמן. למראית עין קיימת אפשרות שהילדים ימצאו פתרון ביניהם, אך לידיעת ההורים, המריבות באות בעיקר כדי למשוך את תשומת לבכם ולפעמים המריבות באות כדי לבדוק את קצה גבול היכולת שלכם.

יש ילדים שמתחילים במריבות כדי ליצור קואליציה עם אחד ההורים כנגד אח אחר או כנגד ההורה השני, יש ילדים שרבים כדי לבדוק כל פעם מחדש כמה הם מקופחים או אהובים, יש ילדים שרוצים לבסס את תחושת השייכות שלהם או לבדוק את מקומם במערך המשפחתי. לא חשובה הסיבה למריבה בין אחים כמעט תמיד ההורים נגררים לתוכה, יש הורים המתרצים את התערבותם כדי למנוע מצב דומה בעתיד (אצלם המריבות חוזרות כמעט כל יום), כדי ללמד אותם איך פותרים בעיות, כדי לחנך אותם מהו צדק? ללמד אותם לוותר לאחר ועד ערכים כאלה ואחרים.

הורים רבים מרגישים צורך להתערב כדי להפסיק את המריבות אחת ולתמיד ולצורך כך הם נוהגים בדרכים שונות כמו:

- לא להתערב עד שהמצב נראה בעיניהם בלתי נסבל במצב כזה הילדים לומדים שכדי לערב את הוריהם במריבות עליהם להעלות את המריבות לטונים יותר גבוהים.

- בירור: יש הורים שנוהגים לברר מי מהילדים צודק מעין בית משפט.

- הפרדת כוחות: ההורים משמשים כאו"ם אינם מתערבים כביכול רק מפרידים בין הכוחות "כל אחד נשלח לחדרו".

- הטלת עונשים כדי להרתיע אותם מלריב ולא תמיד עונש מתאים (לעונשים אקדיש כתבה נפרדת בקרוב).

- הטפת מוסר: הורים שמנצלים כל רגע לחינוך בדרך של הסבר והטפה.

כל שיטות ההתערבות האלה עלולות לגרום דווקא להעצמת המריבות בין האחים.

יש להניח שאחרי התערבות כזו יהיה שקט לזמן מה אבל אין ספק שהמריבות יחזרו, ולפעמים אף בעוצמה חזקה יותר. ככל שחולפות השנים בהם ההורים נוהגים להתערב כך הולכת וקטנה השפעת ההורים על הילדים וככל שהילדים גדלים יותר הם אינם מוכנים לקבל את הצעותיהם של ההורים והיחסים ביניהם הולכים ונעשים פחות טובים ולעיתים אף גרועים.

התערבות של הורים במריבות בין האחים גורמת לעיתים לאחים לפתח ביניהם יחסים לא טובים בהמשך כי כל הזמן הם בתחושה של קיפוח מצד ההורים. ומחזקת אצל הילד את הדימוי המוטעה שלו על עצמו שלא אוהבים אותו או שהוא לו יוצלח ועוד.כדי לגדל ילדים בריאים בנפשם היודעים לריב, להתפייס ולהשלים על ההורים להימנע מלהתערב במריבותיהם ולהשתדל להיות מודל חיקוי עבורם ולכן הדגימו בפניהם דרכים לפתרון בעיות כמו: באמצעות שיחה, החלפת דעות ורגשות עם האחר.

אם ההורים לא יתערבו במריבות הם יאפשרו לילדים ללמוד מהם הגבולות של כל אחד מהם, מה המחיר של כל מריבה ואיך לפתור בעיות.

הורים רבים חושבים שעליהם כהורים טובים להגן על החלש – כך מגדלים ילד עם תחושת קיפוח, חלש וחסר יכולת הגנה גם בחיים.

התערבות ההורים במריבות מקבעת לעיתים את חלוקת התפקידים בין הילד ה"טוב" שהוא הוותרן, המקופח לילד ה"רע" שתמיד מציק מפריע ומרביץ. דברים אלה עלולים לקבוע את אישיותו של הילד ולא תמיד כפי שהתכוונו ההורים.

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת חינוכית ומשפחתית
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
http://www.ilanasnir.co.il/
http://www.imaba.co.il/expert_card_parents.php