ליקויי למידה – חלק ב'

הדוגמא אותה הצגתי בכתבה הקודמת היא אחת מיני רבות בהם ילד מובל במשך שנים לכישלון.

בדוגמא שהבאתי, מבין הילד את קשייו של המורה, ואף מצדיק את יחסו אל הילדים השונים, אפילו ילד בכתה א‘ יודע שקשה ללמד בכתות שיש בהן הרבה תלמידים, ועוד יותר קשה לעמוד בלחצים המופעלים על המורים, הילד מבין שכל מורה מגיב אחרת לאירועים ותלמידים שונים ובכל זאת אני שואלת את שאלתו: "מה אני אשם שהמערכת לא יכולה לתת לי באופן אישי מענה אחר?"

ביננו, הורים ומורים יקרים, האם באמת יש למורים סיבות להפגין יחס כזה לילד השונה? ונניח שיש, האם אנחנו ההורים מוכנים לתת יד לעניין ולהוביל את הילד 12 שנים למצב כל כך מתסכל ולפעמים ללא דרך חזרה?

אז הורים יקרים, כדי לצמצם נזקים עתידיים אני ממליצה להורים שילדיהם בבית-ספר יסודי:

1. להיות קשובים לחוויות שהילד חווה כבר מיומו הראשון בבית הספר. לשים לב ליד מי יושב הילד בכתה, היכן ממוקם שולחנו ביחס לאחרים, כיצד הוא מבין את התבטאויות המורים כלפיו, מצב רוחו לקראת הליכתו לבית-הספר ועוד. אינפורמציה שכזו חשובה לכם ההורים על מנת לשמור על בריאותו הרגשית של הילד בכל הקשור לבית הספר. ברגע שתבחינו שלילד לא נעים בבית הספר, נסו למצוא מענה הולם בעזרת בית הספר ואם יש צורך בעזרת ייעוץ חיצוני שינחה אתכם כיצד לפעול כך שילדכם לא ייפתח תחושות שליליות ותסכולים כלפי בית הספר.
   
   
2. להכיר וללמוד את היכולות של הילד גם מבחינה לימודית וגם מבחינה התנהגותית. בדרך כלל הורים מודעים לקשיים של ילדם בתחומים הנ"ל כבר מגן הילדים, אלא שישנם הורים המעדיפים להתכחש למציאות שאינה מתאימה להם ובמקום לאבחן את הילד ע"י מומחה וללמוד את קשייו ואת דרכי הפתרון הם מתעלמים ומתייחסים אליו כאל ילד בעייתי שאין פתרון הולם לתפקודו הלקוי ובכך משאירים אותו להתמודד לבדו גם מול המורים. מצב כזה מגדיל אצל הילד את תחושת האפסיות ומקטין את האפשרויות להתגבר על המצב ולהגיע להצלחות בעתיד.
   
   
3. חשוב לזכור שילדים זקוקים לעידוד, תמיכה ואוזן קשבת הן מצד ההורים והן מצד המורים. בעיני תפקידם של ההורים במקרים בהם הילד לא מרוצה מהקורה אותו לגשר בינם לבין המורים ולהיפך, תפקידם של המורים לגשר בין ציפיות ההורים מילדיהם ליכולות שלהם כך שהילד לא ייצא נפגע.
   
   
4. הורים חייבים להיות עם יד על הדופק בכל הקשור לקורה את ילדם בבית הספר, בעיקר לשים לב להתבטאויות של מורים או חברים לכתה, בשום אופן לא להקל ראש כשהם מבינים שהילד מפתח רגשי נחיתות בעקבות חוויות שהוא חווה בבית-הספר.

הורים לילדים גדולים יותר שלא השכילו להקל על ילדיהם בגיל בית ספר יסודי או חטיבה - עדין לא מאוחר לתקן את המעוות אם הוא קיים.

ראשית לא מאוחר לאבחן את הילדים אם שמים לב שלמרות המאמצים הלימודיים שהוא עושה הוא לא מצליח. המורים תמיד מתוסכלים מהעובדה ש"לילד יש פוטנציאל אך הוא לא מנצל אותו".

במקרים בהם הילד מתלונן שוב ושוב על סטיגמה שלילית או על תחושות כמו המורה "לא אוהב אותי" אני ממליצה לנסות ולגשר בין המורים לילד לנסות לגרום למורה לשנות את יחסו אל הילד כדי שזה האחרון יוכל להתגבר על תחושות התסכול שלו.

במידה וזה לא מצליח אני ממליצה לחפש אלטרנטיבה אחרת לילד, אלטרנטיבה לימודית שבה המוטו של בית הספר או של המורים להתייחס אל הילד כאל אדם ולא כאל יצור שעדין לא יודע להבדיל בין טוב לרע, במילים אחרות למצוא אלטרנטיבה לימודית בה המבוגר מתייחס אל הילד בגובה העיניים, מנחה אותו בנועם ובסבלנות, תומך בו, מכיר בלקויות שיש לו (במידה ויש לו) ונותן מענה הולם לקשייו.

ניסיוני עם ילדים רבים שחוו כישלונות ב- 10 שנות לימודים ויותר, והגיעו לבית הספר בו אני יועצת מלמד שניתן לתקן את תחושות האפסיות וחוסר הביטחון העצמי איתם מגיע ילד לכתה י‘, יא‘ או יב‘ ולגרום לו להכיר ביכולות שלו. השנים למדו אותי כי הצלחה של ילד בעתיד תלויה בין היתר בביטחון העצמי שהוא רוחש במהלך לימודיו עד לצבא. לילד שמצליח לשפר את בטחונו העצמי במהלך 12 שנות הלימוד קל יותר להצליח בהמשך לימודיו מילד שעוזב את מערכת החינוך בתחושה שהוא לא יוצלח למרות היכולות המולדות שלו כפי שקרה לעדי הסטודנט שאת סיפורו פרסמתי בכתבה בשבוע שעבר.

זכרו: ככל שהילד יזכה לפגוש בחוויות חיוביות בבית הספר כך הצלחתו תהיה גדולה יותר.

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת זוגית, משפחתית וחינוכית מוסמכת
מומחית בהדרכת זוגות, הורים וחינוך ילדים
טלפון ליצירת קשר למפגשי ייעוץ והדרכה 054-4469925
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
http://www.ilanasnir.co.il/