הורה שותף

הורים רבים מתלבטים בשאלה מה אפשר לעשות כדי לשכנע את ילדיהם לשתף אותם במה שקורה להם בבית-הספר, עם החברים והחברות ועוד.

הורים מאוד רוצים לקחת חלק בחוויות של הילדים, להיות שותפים לתחושות שלהם, לרגשות, למחשבות, לחלומות, לסודות שלהם ולנטיות לבם. במציאות זה לא קורה והורים רבים מדווחים שהמצב יוצר אצלם תסכול וחוסר אונים מאוד גדול כי הם לא מצליחים לגרום לילדיהם להאמין שהם כתובת לכל המצוקות שלהם, שהם אוזן קשבת מקור תמיכה ועידוד. הבעיה מתגלית בעוצמה רבה עכשיו בימות החופש הגדול כשלילדים יש יותר זמן פנוי ההורים בעבודה והקשר עם הילדים נראה יותר מרוחק ומנוכר.

תחושות התסכול והכישלון מלוות את ההורים לאורך שנים בעיקר לאור העובדה שההורה חש ויודע שהוא לא הצליח לממש את הפנטזיה שלו, עוד טרם נולד ילדו, להיות הורה שינהל "שיחות נפש", שיחות שיהיו מושתתות על כבוד, אכפתיות, סבלנות, שיחות שיהיו נטולות משפטים מכעיסים ומעליבים כדוגמת המשפטים שהם ההורים זוכרים מבית אבא כמו: "איך יכולת לעשות דבר שכזה?", "אני בגילך...", "ציפיתי ממך ליותר...", וכו‘. הורה שיצליח לגדל ילדיו באמונה שההורה הוא חבר, הוא היחיד שמבין והוא הכתובת לכל צרה.

אין ספק שבפנטזיה הכל נראה ורוד ויפה, ואין ספק שההורה מתכנן לממש את חלומותיו מתוך כוונות טובות, אך הדבר לא תמיד אפשרי כי הולדת הילד מצרפת לפנטזיה שותף שלא הבטיח להוריו לעמוד בציפיותיהם.

ובכל זאת איך אפשר להביא את הילדים לשתף את הוריהם בחוויות שלהם?

המשימה לא קלה כי היא דורשת מההורים לשכלל את טכניקת השיחה ובדרך כלל הטכניקה אינה מצויה בידם ולכן יש ללמוד אותו וליישם אותה.

לידיעתכם ההורים, ילדים רבים מדווחים שהניסיונות להיענות לשיחות נפש עם ההורים עולים על שרטון מסיבות כמו:

1. ההורים נוהגים לשוחח איתם רק כשמתעוררת בעיה הקשורה לבית-הספר או לבעיות משמעת, לדברי הילדים ההורים כמעט ולא יוזמים שיחות על נושאים כלליים או נושאים בעלי אופי של מרוצות ופרגון.
2. ההורים נוהגים להאשים, לבקר ולשפוט אותם והילדים עומדים חסרי אונים מול האמירות הפוגעות והמוכיחות.
3. הורים אינם מאפשרים לילד להגיב לדבריהם ואז הילד שחשוף להתקפה עובר לעמדת הגנה ונסגר בתוך עצמו.
4. הורים נוהגים לפאר את עצמם, לתת דוגמאות חיוביות על עברם (הם שוכחים לספר מעשי שובבות) ונותנים לילד תחושה שהוא לא יכול להגיע ל"קרסוליים" שלהם.
5. השיחות הופכות להתקפה כבר במשפטים הראשונים של השיחה סיטואציה שמאלצת את הילדים לתרץ ולהצדיק את מעשיהם כך שיצליחו לשכנע את ההורים בצדקתם במקום לחשוב על המעשה במבט חיובי או שלילי.

כדי שתתאפשר שיחה נעימה ואמיתית עם הילדים מומלץ:

1. לפנות זמן לשיחה.
2. להימנע מעיסוקים אחרים תוך כדי שיחה.
3. להימנע ממחשבות וטרדות אחרות שמעסיקות ולהתמקד בילד, להקשיב לו באמת.
4. לדאוג שהתנאים הסביבתיים יתאימו לשיחה, מומלץ מקום שקט ונוח שהאחרים לא מפריעים.
5. לתת לילד הרגשה של קרבה.
6. לאפשר לילד להחליט מה הוא רוצה לספר ומה הוא לא רוצה. על-ידי שאילת שאלות מזמינות כמו: "ספר לי מה אתה חושב...", או "אני רואה שאתה מאוד כועס....", וכו‘
7. להקפיד על קשר עין עם הילד, נגיעה, תנועות שמשדרות נינוחות ולא מתח, עצבנות וחוסר סבלנות.
8. חשוב לתת לילד תחושה שמתעניינים בו ורוצים בטובתו ולהימנע מנזיפות, הטפות ומנאומים.

תנו לילדים אפשרות להביע את עצמם בקצב שלהם .

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת חינוכית ומשפחתית
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה   "
http://www.ilanasnir.co.il/