המחיר הסמוי שנשלם על הבטן השטוחה

ברצוני להפנות את תשומת לבכם להרגל שמחירו, כפי הנראה, לא הובהר עד תום.

החזקת הבטן. ככה עושים בטן שטוחה, לא ?

רובנו השמנמנים והשמנמנות, שלא עמדו לנו כוחותינו במסע הצומות והכושר, פשוט אוספים ומחזיקים את הבטן קצת פנימה כדי שזו תיראה יפה, ונתקרב, ולו במעט, למידה שאליה חלמנו תמיד להגיע. אבל כשאנו מדברים על החזקה, מזכיר לנו הרמב"ם שכל דבר שאדם מחזיק בו, בא יום אחד לעידו. ובכן, קודם לאותו היום, אציג חלק מהמחיר הכרוך באותו הרגל החזקה שרירית של הבטן, שהפונקציונאליות שלה לעניינינו תרבותית בלבד.

ילדים קטנים, בריאים וטבעיים אינם מחזיקים את הבטן אלא כשהדבר נדרש לפעילותם. ילדים קטנים הם טבעיים ומשוחררים מאמונות שכובלות אותם, והדבר ניכר גם בתנועתם - חופשית ומשוחררת. החזקת הבטן כהרגל פוגעת בגמישות ובחופש המחשבה והפעולה.

החזקת הבטן כהרגל מקשה גם את שרירי העורף שמחזיקים באופן איתן את חוליות הצוואר ומקשים    על הפניית הראש. בנוסף, רפלקס ה -eye neck  מלמד שהמערכות השריריות שבעורף הצוואר קשורות ומשפיעות על תנועת האישונים בתווך העין, כלומר בהעדר חופש מתרגלים לראות את התמונה הצרה של המציאות. בעברית ראויה אפשר היה פשוט להגיד שרוחב האופקים מצטמצם מפאת קשיות העורף.

החזקת הבטן מחסירה מתנועתיות האגן ומשפיעה בעקיפין על קלות וחיוניות ההליכה. העומס העצור בפרקי הירך מקלקל ומצר את טווח פעולת הפרק, עד לכדי אפשרות פריקתו בהעדר הגמישות הנחוצה בעת מעידה למשל.

החזקת הבטן מונעת תנועה בחלק מחוליות הגב שעליהן מגוננת ההחזקה, כלומר, שאר החוליות  אמורות לשאת בנטל לא להן. לאורך זמן, הדבר יביא לשחיקה יתרה בחוליות שנמצאות מיידית מעבר לגבול המוחזק ולתופעה מוכרת של פריצת דיסק בגבול עצמו.

בחלל הבטן נמצאים איברים וצנרת שהם במהותם אורגניים ורכים. החזקת שרירי הבטן מקטינה את המרווח הטבעי הנחוץ לפעילותם התקינה בתוך התחום הנתון. כך נמצא שחלק מהאיברים האלו, המוחזקים בסבך השרירים, יפעלו בצורה פחות טובה והצנרת תייצר לחצים מפאת ההצרה. היות שבחלק מהצנרת זורם דם מקובל להתייחס לדבר כחלק מהסיבות ללחץ דם.

במוח יש מנגנון מאזן, כלומר, אדם בתהליך רגיעה ימשיך להירגע ואדם במתח ימשיך במתח שיגביר את עצמו. השמות המשותפים בשפה העברית מלמדים שהדבר נכון להלכי הגוף והנפש כאחד. מכאן שכל מתח  שרירי הרגלי (בחירה בהרגל החזקת הבטן) מביא למתח נפשי. בודהה הנשגב כמשל, בחר להניח לבטנו בטבעיות ולהישאר ישוב בדעתו.

מטבע הבריאה ו/או האבולוציה, דפוס החזקת שרירי הבטן מופעל במצב פחד וחרדה בכדי להביא את האדם למצב שפוף או מכורבל, שבו איבריו הפנימיים שמורים ומוקפים בשלד להגנתם. בהליכה זקופה יש על כן לאמץ פעילות מעייפת שבה האדם פועל למתוח את שרירי הגב הזוקפים כנגד בחירתו לכווץ את שרירי הבטן הכופפים שלא לצורך. כלומר מאמץ כפול שגורם, בגלל המנגנון המאזן במוח, לפעילות קדחתנית וחיפזון מיותר. אם דיברנו כבר על הקשר הטבעי שבין פחד והחזקת הבטן, בל נשכח את הוראת חכמינו, כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל. החזקת הבטן פוגעת בגמישות ולא תצלח לחציית הגשר.

כששרירי הבטן מוחזקים כהרגל, ניתן בקלות להבחין שאיכות הנשימה נפגמת וההליכה מוחזקת. כשהבטן משוחררת - הנשימה קלה, ההליכה חיונית וחיוך פנימי נסוך על הפנים. גם הקמטים שעל הפנים מאבדים מעומקם כשמגיע אפקט ההרפיה לשרירי הפנים.

את כל הדברים הללו ניתן בקלות לחוש בעת הקריאה: כדאי לנסות פעם אחת לאסוף ולהחזיק פנימה את הבטן מעט חזק מהרגיל, ופעם לנסות להניח לבטן. כשמניחים לבטן לאחר ההחזקה, אפשר בקלות להיווכח בשחרור נעים שחווים בגב ובהמשך בכל הגוף. תתפלאו לגלות שלמרות שנדמה לכם שהבטן המשוחררת היא כמו בהריון מתקדם, הפנייה קלה של המבט מטה תגלה שינוי קל שאולי לא כדאי כל כך להתאמץ בשבילו.

אם בחרתם ללכת בדרך החופש כדאי להתחיל לאסוף תמיכה ממגזינים מגוונים, ואם בחרתם למרות האמור להמשיך ולהחזיק את הבטן, מומלץ להצטייד במחוך (מקבלים אותו אפקט בלי להתאמץ) ולהרפות בלעדיו כשאין איש רואה.

על הכותב:
חן הרשקוביץ‘
רקדן ומורה לשיטת פלדנקרייז