כל פרידה היא מוות קטן ולכן היא קשה לנו. פרידה מסמלת התנתקות. פרידה מהילדים שלנו מסמלת עבורנו, המבוגרים, פרידה ממשהו (או ממישהו) יקר לנו. לכן הפרידות קשות לנו.

נפרדתם מהילדים?

הם הלכו לגן/בית הספר.

ואתם המשכתם בדרככם לעבודה או לכל מקום אחר...

אפילו לא עצרתם להרהר בדבר, הרי אתם עושים זאת מדי יום.

אז זהו- שהפרידה היא חשובה!

לפרידה מהילדים בגן/בית ספר יש כמה רבדים, אך בעיני, הפרידה מהם בגן משמעותית יותר, שכן היא נותנת את הבסיס לפרידות הבאות של הילדים. בבית הספר וגם בחיים.

כל פרידה היא מוות קטן ולכן היא קשה לנו. פרידה מסמלת התנתקות. פרידה מהילדים שלנו מסמלת עבורנו, המבוגרים, פרידה ממשהו (או ממישהו) יקר לנו. לכן הפרידות קשות לנו. היא גם יכולה להיות עבורנו שחזור של קושי שחווינו כילדים (אף על פי שאנחנו המבוגרים עכשיו).

בכל פעם שאנחנו יוצאים מפתח דלת ביתנו ושולחים את הילדים למסגרות שלהם אנחנו, למעשה, נפרדים מהם.

וחשוב יותר- הם נפרדים מאיתנו!

גם עבור הילדים פרידה מאיתנו מסמלת התנתקות. רק שאנחנו יודעים שההתנתקות הזאת היא זמנית. הם, ככל שהם קטנים יותר לא יודעים את זה. פרידה מסמלת עבורם אי ודאות, לבד, ומכאן הפחד, הקושי וההיאחזות בנו.

בשנים הראשונות, אנחנו עוד ערים לקושי של הילדים להיפרד מאיתנו. הם בוכים לנו בגן וחלקם גם בבית הספר.

ואנחנו מלמדים אותם (בדר"כ) להדחיק את הקושי, לא באמת להתמודד עם הפרידה.

אמירות כמו "אתה כבר גדול/בוגר" מבקשות להחניק את הבכי, את הביטוי הרגשי.

הליכה כש"הילד לא רואה" גורמת לו לחוש נטוש ולבד.

כאשר אנחנו שם, אנחנו מאפשרים את הקושי, נותנים לו לבוא לידי ביטוי (הן בתמלול הקושי והן במגע פיזי), אנחנו מאפשרים לילד להתגבר יותר מהר ולחוש בטוח בעצמו, במקום בו הוא נמצא ובקשר שלו איתנו.

מתוך המקום של הביטחון, של העקביות בקשר, תבוא היכולת להיפרד מהר יותר ובקלות.

 

בנוסף, הפרידות וההתייחסות של הילד אל תהליך הפרידה תלויה בנו. איך אנחנו מרגישים? מה אנחנו מרגישים? האם אנחנו מוכנים להודות שאלו הם הרגשות שלנו? מה אנחנו עושים עם הרגשות שלהם? נותנים להם מקום? מדחיקים? בורחים מעצמנו?

ככל שאנחנו מכירים יותר את הרגשות שלנו ומוכנים לתת להם מקום בחיים שלנו, כך יהיה לנו קל יותר להתמודד עם הפרידה מהילדים.

 

בנוסף, בעיני, חשוב להגיד שהפרידה הפיזית היא לא פרידה נפשית (או נשמתית) באופן אישי, אני תמיד אומרת לילדים שלי, ש"אמא תמיד נמצאת כאן" (ומצביעה על הלב). אפשר להוסיף לזה גם פאן פרקטי, וכאן אני אשתף במה שאני עושה:

ראשית, עם הגדול, שכבר הולך לבית ספר ולא בא לו שהחברים שלו יראו מגע בינו לבין אמא שלו, אני דואגת תמיד לאחל שיהיה יום טוב.

כשהתחלתי עם זה, קיבלתי ממנו פרצופים (משהו בסגנון "מה את רוצה ממני?!).

היום, אני מקבלת חיוכים (יודעת שמבפנים זה חשוב לו).

עם האמצעית, כשהיא הייתה בגן, והתקשתה להיפרד - ישבתי וכתבתי לה מכתב עם תמונה שלי ושלה ביחד.

בכל פעם שהיא הרגישה געגוע- היא פתחה את המכתב.

ועם כולם, בלי יוצא מן הכלל. אני לא "נעלמת" בלי להגיד שלום!

כך, יוצא מצב, שהם חווים חוויה של פרידה, אך זוהי פרידה שעוטפת אותם ומאפשרת להם לעבור יום עם תחושת מלאות וידיעה שאני (גם אם לא בפיזי), איתם.

 

אז... פרידה נעימה!

 

 

על הכותבת:
יעל עיני,
מלווה ומנחה הורים בדרך ההורות.
בעלת BA בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות הורים,
יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים" ואמא ל- 3.
דוא"ל opentolife@netvision.net.il   טלפון  050-6655905
אתר http://beaparent.co.il/

 


עוד באותו נושא

ספיישל ממרחים א

השבוע חזרו הילדים למסגרות הלימודים - האם כבר התחלתם להתחבט בשאלה: מה נמרח היום בסנדוויץ?

הפרעות קשב וריכוז: 5 טיפים לפתיחה מוצלחת של שנת הלימודים

החופש הגדול עומד להסתיים ואלפי ילדים יחבשו בקרוב את ספסלי הלימודים בהתרגשות רבה...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?