סיפור סיפורים היא אמנות עתיקה שיש בתוכה הרבה אפשרויות ביטוי ושיתוף. ואינכם חייבים להיות אנשי-מקצוע.

סיפור סיפורים היא אמנות עתיקה שיש בתוכה הרבה אפשרויות ביטוי ושיתוף. ואינכם חייבים להיות אנשי-מקצוע. ספרו סיפורים לילדים הפרטיים שלכם והכי טוב סיפורים "בפה" שזו המילה שבאמצעותה מבטאים ילדים את הרצון שתספרו עין-בעין, יחד, ללא תיווך של ספר, ציורים או אייפד שאת אף אחד מהם לא צריך גם כשמספרים למבוגרים.

 

כדי לעזור לכם לאסוף אומץ, אני מתארת כאן צורת סיפור קלה וכייפית – סיפור עם קריעת-נייר. מתאים לרגע שקט בבית, ברכב, בזמן המתנה למשהו ובכל מקום אחר בו תרצו ליצור בועת-קסם קטנה ורוגע. כל מה שאתם צריכים הוא דף-נייר ואצבעות כדי לקרוע צורה מתוך הדף ומשם להפליג בדמיון.

 

דוגמה לסיפור שסיפרתי יחד עם איתי (בן ארבע)

מדף מגזין קרעתי שלוש צורות – משולש, מלבן ארוך ומשהו דומה לעיגול פחוס. הראיתי את הצורות לאיתי, אחת בכל פעם ושאלתי "כמו מה נראית הצורה הזו? מה היא מזכירה לך?"

איתי הצביע על המשולש ואמר "כובע של ליצן". אחר-כך הצביע על המלבן הארוך ואמר "זה מקל. מקל ארוך ארוך" ולצורה הפחוסה קרא "סופגנייה". "של מי הכובע?" שאלתי. "שלך" ענה וצחק. "טוב, ללימור יש כובע של ליצן. מה יש לאיתי?" שאלתי. "לאיתי יש מקל וסופגנייה" אמר ומשך את שתי הצורות קרוב אליו. "גם לימור רוצה סופגנייה" הוספתי. איתי חטף את ה"סופגנייה", הצמיד אותה לחזה שלו, הסתובב קצת הצידה כדי להגן עליה מפני החמסנית לימור וחייך "זה שלי".

 

ואז סיפרתי סיפור שהלך בערך כך:

לימור היא חברה של אמא של איתי. יום אחד היא באה לבקר ואמא עשתה ללימור ולאמא קפה. הן שתו קפה, שתו קפה, שתו קפה (כאן התחיל איתי לחייך) ואחרי ששתו קפה שאלה אמא "איתי, רוצה ללכת לקרקס?" "כן!" אמר איתי וקפץ בשמחה, "אני רוצה ללכת לקרקס עם אמא!" "בסדר" אמרה אמא "ונזמין גם את לימור. מסכים איתי?" איתי אמר "כן".

 

אמא, איתי ולימור הלכו לקרקס. כשהם הגיעו לשם הם ראו כבר מהאוטו אוהל קרקס גדול וצבעוני. איתי היה סקרן ורצה לצאת כבר מהאוטו (איתי עשה כאן פרצופים ומחוות של ילד שרוצה לצאת מהאוטו). כשהגיעו לאוהל ראו שורה ארוכה של אנשים מחכים לקנות כרטיסים. הם עמדו בתור וחיכו כמו כולם. חיכו-חיכו, חיכו וחיכו עוד קצת עד שהגיע התור שלהם. הם טיפסו במדרגות לקופה וראו שיושב שם איש שממנו צריך לקנות את הכרטיסים. אמא הוציאה את הארנק מהתיק, הוציאה כסף, נתנה אותו לאיתי ואמרה "איתי, אתה תקנה לנו את הכרטיסים מהאיש". כאן לקח ממני איתי את הכסף הדמיוני והסתובב לחלל ששם כנראה ראה את האיש ואמר "אני רוצה לקנות כרטיסים בבקשה". אחר כך הסתובב אלי עם ה"כרטיסים" ביד ואמר לי "תראי! קניתי!" "אז תן לאמא אחד, לי אחד ואחד תשמור לעצמך". הוא חילק לנו כרטיסים ואז המשכתי בסיפור.

 

...אני מקצרת את הסיפור כדי להתקרב למה שקרה עם הצורות האחרות. אחרי שיצאו מהאוהל ראו אישה שמוכרת סופגניות. אמא שאלה, "רוצים סופגניות?" "כן" קראנו איתי ואני יחד "רוצים סופגניות! רוצים סופגניות!" אמא נתנה סופגנייה לאיתי (כאן לקח איתי את הצורה שכבר נפלה לו מהיד בינתיים והחזיק אותה). "ומה אתי?" שאלה לימור. "גם אני רוצה סופגנייה!" איתי חשב רגע ואז לקח את דף הנייר, קרע מתוכו עוד צורה ונתן לי אותה "הנה סופגנייה ללימור". "תודה רבה!" קראה לימור וישר נתנה ביס בסופגנייה. איתי צחק והתחיל "לאכול" מהסופגנייה שלו.

 

כאן פניתי לדף שכבר היו בו כמה חורים ואמרתי "ואחרי שגמרו לאכול את הסופגניות, הם הלכו לדוג דגים באגם. מה צריך כדי לדוג דגים באגם?" איתי הסתכל עלי במבט שואל. "צריך חכה! מקל ארוך ארוך עם חוט וקרס בקצה כדי לתפוס את הדג". איתי הרים את הגזיר הארוך ואמר "יש לי חכה!" ואז הם ישבו ודגו דגים (מול הנייר) עד שהגיע הזמן ללכת הביתה.

 

דגשים סיפוריים

הפכו את הילד לגיבור הסיפור.

כמה הזדמנויות כאלה כבר יש לו? בסיפורים יכולות להיות לו הרבה וילדים אוהבים לשמוע סיפורים על עצמם, גם דמיוניים וגם כאלה הנשענים על החוויות שלהם.

 

הכניסו עוד דמויות מוכרות לסיפור.

מלבד העובדה שמוכרות היא דבר שילדים צעירים אוהבים, זה גם מצחיק אותם.

 

ספרו סיפורים עליכם כשהייתם בגילם.

סיפורים כאלה מסקרנים אותם מאוד. ילדים נדהמים לגלות שפעם אבא היה קטנצ'יק וקרו לו כל מני דברים – מצחיקים, עצובים, שובביים.

 

ספרו להם על מתי שהם היו קטנים.

זה דווקא חומר שאתם מכירים טוב, לא?

 

ספרו להם סיפורים על דברים שקרו להם לא מזמן.

סיפורים כאלה יעזרו להם לעבד רגשית חוויות, בעיקר אם הן היו דרמטיות.

 

טיפים לביצוע

  • ליד הבלונים שחלק מכם מחזיקים בתיק לעיתות-שעמום או רצון לשמח, החזיקו גם כמה גיליונות נייר.
  • התחילו תמיד בשלוש צורות. זה יחייב אתכם לנוע ביניהן וכך ייווצר מרחב לסיפור. אם במהלך הסיפור תצטרכו עוד, קרעו עוד. גם הגיליון הקרוע יכול לקחת חלק.
  • אם אתם נבוכים להמציא סיפור, השתמשו בקרעים כדי לספר סיפור ילדים שאתם מכירים. בעיקר כזה שיש בו חזרות על אלמנטים סיפוריים.
  • שתפו את הילד לפי מה שהוא רוצה ויכול. יש ילדים שירצו לתת שמות לדמויות, יחליטו מה קורה להן ויציעו לכם שלל רעיונות. יש ילדים שיחכו לזה שתובילו אותם. שתי הדרכים מצוינות.
  • בהתחלה, ספרו סיפורים קצרים וחמודים. כשתרכשו ביטחון תוכלו להתרחק משתי ההגדרות הללו. בכל מקרה, בכל סיפור צריכה להופיע איזו בעיה קטנה, נדרש אתגרון או שאלה הדורשת מענה.
  • זכרו שאם מקפלים את הנייר לפני קריעה, מתקבלות עוד שלל צורות מעניינות (משהו שהייתי עושה בבית הספר כשהיה לי משעמם).

 

תהנו!

 

 

על הכותבת:
לימור שיפוני, מספרת סיפורים
The Story Telling Company
http://www.storytelling.co.il/

 

עוד באותו נושא

הדיוידי שיציל את ילדכם מפני פגיעה מינית

הנושא של שמירה על הגוף הרי אינו קל לשיח של הורים עם ילדים. ההורים מוצאים עצמם נבוכים לנוכח גילויי הסקרנות של הילדים, שאלותיהם והתנהגותם ולא יודעים כיצד ניתן לדבר עם הילדים על הנושא המורכב והרגיש, להקנות להם כלים להתמודדות עם העולם ועדיין לשמור על תמימותם ולא להפחידם.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

שטיח גן ילדים חיות

שטיח רצפה pvc לינולאום עמיד במיוחד מתאים לגני ילדים ומאפשר משחקי חיות שונים (למידת הצלילים, הליכה וכו׳).
גודל 150x250 ס״מ.

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?